» 2009 » יולי
Yoga Mind, Body &Spirit –Donna Farhi
סיכום המבוא
מהי יוגה?
יוגה אינה שיפור עצמי, או הפיכתנו לטובים יותר. זהו תהליך של בנייה מחדש של כל החומות שבנינו אשר מונעות מאתנו קשר אמיתי עם עצמנו ועם העולם. יוגה הינה דרך חיים וחיות המאפשרת אושר אמיתי. יוגה הינה גם מדע (תורה) שמאגד טווח רחב של אימונים וטכניקות שיכולים להיות מותאמים אלינו בצורה מושלמת להווי ולמהות שלנו.
פטנג'לי הגדיר דרך של 8 יסודות (אשטנגה) שיוצרים את המסגרת המובנית באמצעותה כל אינדיבידואל מחליט במה הוא מתרכז.
כל סוטרה מתגלה כחלק מתמונה שלמה וגדולה. המשמעות של הסוטרות מתגלה רק דרך חוויה ישירה שלהן. זהו לא תהליך ליניארי אלא אורגאני. והתהליך הזה הוא תהליך שחרור הרעיונות האינסופיים שלנו לגבי עצמנו והפיכתנו לחופשיים.
yamas ו-niamas – קודים התנהגותיים – אישיים וחברתיים
היוגה מלמדת אותנו שמי שאנחנו ואיך שאנחנו קובעים את ההוכחה האולטימטיבית לחיי חופש.
yamas:
ahimsa – חמלה לכל היצורים החיים
בדרך כלל מתורגמת כאי-אלימות, אבל מכילה משהו הרבה יותר עמוק.
קודם כל אנחנו צריכים ללמוד איך לא להיות אלימים כלפי עצמנו בכל יום נתון. זה ייתן לנו מושג על עוצמת האתגר בקבלה עצמית.
הרחבה של החמלה הזו (שאנו אמורים להכיל על עצמנו), כלפי כל היצורים החיים, תלויה בהכרה שלנו באחדות.
על מנת ללמוד לראות הכול בעיניים חומלות, עלינו להתבונן גם על צדדים כועסים, מקנאים ושונאים שלנו בְּקבלה עצמית.
satya – מחויבות לאמת
הבנה שתקשורת ומעשים כנים יוצרים את הבסיס ליחסים, חברה או ממשלה בריאים ושהטעייה מכוונת, הגזמות ואי-אמת פוגעים באחרים.
asteya – סיפוק עצמי
כל הרגשה לא ראויה היא ביטוי של הרגשת חוסר. ככל שאנחנו מסתכלים כל הזמן מחוץ לעצמנו כדי להגיע לסיפוק, אנחנו פחות יכולים להעריך את השפע שקיים כבר.
עלינו להיזהר שלא לקחת לעצמנו שום דבר שלא ניתן לנו מרצון.
זה דורש שנגיע לרמה מסוימת של סיפוק עצמי כדי שלא נדרוש מאחרים, מהמשפחה שלנו או מהחברה שלנו יותר ממה שאנחנו צריכים.
brahmacharia – להתאחד עם האחד
להשתמש באנרגית המין שלנו על מנת ליצור מחדש את הקשר ל"אני" הרוחני שלנו. הכוונה היא גם לא להשתמש באנרגיה הזו בשום צורה שתוכל לפגוע באחר.
aparigraha – לא להיאחז / אי-רכושנות
ההתנגדות לשינוי, וההיאחזות בכוח בדברים, גורמים לסבל רב ומונעים מאתנו לצמוח ולחיות את החיים בצורה נעימה וחיונית יותר.
יציבות היא המצאה של הmind. אין שום דבר שהוא קבוע שנוכל להיאחז בו. אם במודע נימנע מלשאוף לדברים חיצוניים, בסופו של דבר הצורך הזה ייעלם ובמקומו תבוא ההכרה שכבר יש לנו את כל מה שנחוץ לנו.
niamas: קודים לחיי נפש מלאים
shaucha – טוהר
שמירה על ניקיון גוף, מחשבה וסביבה כך שנוכל לחוות את עצמנו בצורה גבוהה יותר. התחייבות לכוח החיובי של ההתחברות.
santosha – שביעות רצון
היכולת להרגיש מרוצים בחוויות המיידיות שקורות לנו. לחיות בשלום בכל מצב של צמיחה בו אנחנו נמצאים ובכל הנסיבות שאנחנו מוצאים עצמנו בתוכן.
קבלת ההווה ויצירת היכולת להכיל תקווה/אופטימיות.
tapas – נלהבות בוערת
שימוש נכון באנרגיה שלנו. כשאנחנו יכולים ליצור גישה של תשוקה יוקדת, כוח האמונה שלנו יוצר מומנטום שסוחף אותנו קדימה. זוהי דרך לכיוון האנרגיה שלנו. כשהאנרגיה הזו חזקה, כך גם תהליכי השינויים והתהפוכות מתחזקים.
אנחנו מתרגלים שימוש נכון של כל ניסיון פוטנציאלי שלנו לברוח מהמציאות.
swadhyaya – לימוד עצמי
כל פעילות שמצמיחה מודעות של הסתכלות פנימית. הישארות עם התהליך שלנו גם ברגעים מורכבים, כי בדרך כלל כשהעניינים קשים יש לנו את ההזדמנות הטובה ביותר ללמוד על עצמנו.
המידה בה אנחנו יכולים להתמודד, להכיל ולכוון מחדש נטיות הרסניות קודמות של עצמנו היא המידה בה נוכל להיות סובלניים כלפי החולשות השבירות של האחרים.
זוהי משימה גדולה!
ishvarapranidhana – חגיגת הרוחניות
אנחנו לא נולדים לתוך חיי משמעות. אנחנו גורמים למשמעות לקרות באמצעות תשומת הלב שאנחנו מביעים דרך המעשים שלנו. היוגה אומרת לנו שהרוחניות מאירה הכול – אנחנו פשוט עסוקים מדיי או לא רגישים מספיק בשביל לראות את הנוכחות האלוהית הבלתי רגילה שמצויה בכול. עם הזמן, אי-הידיעה איך חיינו יקרו וויתור על ניסיונות הבהולים שלנו לשלוט ולעשות מניפולציות הופכים כל יום להרפתקה. כניעת הרצון האישי שלנו לאינטליגנציה הזו על מנת שנגשים את ייעודנו.
מהן אַסַנות (=תנוחות) היוגה? ולמה לתרגל אותן?
האם לא מספיק להיות נלהבים, אמיתיים ושבעי רצון? לולא החשיבות העצומה של השתרשות הרוחניות בגוף, הקדושים הגדולים לא היו קובעים את תרגול האַסַנות כַּזרוע השנייה של היוגה.
המילה אַסַנַה מתורגמת בדרך כלל כתנוחה אבל הפירוש המילולי הוא "שהייה/יציבות נינוחה". חלק בלתי נפרד מהתרגול הזה הוא האמונה הבלתי מתפשרת שכל אספקט של הגוף עובר דרך מודעות. תרגול אַסַנות הוא דרך לפתח את המודעות הזו.
מה שמבדיל אַסַנה ממתיחה או תרגיל התעמלות זה שבתרגול אַסַנה אנחנו מרכזים את תשומת הלב שלנו לחלוטין בגוף כך שאנחנו יכולים לנוע בצורה שלמה ולקלוט את מה שלגוף יש לומר לנו. אנחנו לא עושים משהו לַגוף. אנחנו נהיים הגוף. זהו איחוד בין הגוף-נפש שבדרך כלל מתפקדים בנפרד אחד מהשני.
פרט לרטט הבריאותי, לגמישות ולחיוניות שאיחוד הגוף-נפש מעניק לנו, חיים בתוך גופנו הינם חלק אינטגראלי מאימון רוחני.
התרגול הארצי הזה של בשרנו ועצמותינו הינו אחת מהדרכים הישירות והנוחות ביותר לפגוש את עצמך.
האַסַנות הן תרשימים שימושיים לחקור את עצמך, אבל הן לא המטרה. המטרה הינה לחיות בתוך הגוף ולקלוט בבהירות דרכו. בחיבור שלנו לגופנו אנחנו מחברים את עצמנו מחדש לאחריות של חיים מלווים בַּחוכמה הבלתי ניתנת להכחשה של גופנו.
מתַרגלים בהנאה/אושר/רצון
כשאנחנו מתחילים תרגול, ייתכן שנהיה רחוקים מלהרגיש שמחים עם עצמנו. אנחנו יכולים להרגיש לגמרי מבולבלים, קבורים בתוך הרגלים של הרס עצמי וחסומים ע"י קשיים, בין אם רגשיים, גופניים או חומריים, שנראים לנו כבלתי ניתנים לתיקון.
אמיתות לגבי השלווה והאושר שיכולים להיות מנת חלקנו, נשמעים לנו ריקים כרגע כשניצב מולנו הכאב האמיתי שלנו.
אם לא נוכל למצוא דרך ליהנות ממה שאנחנו עושים ברגע זה, תרגול היוגה ייהפך למשהו שלילי, ובסופו של דבר נפַתח התנגדות אפילו לעמוד על המזרן.
השלב הראשון הוא להבין שמדובר בעבודה רצינית (עמוקה) שצריכה להיעשות ואז לקבל את ההחלטה להפוך זאת לחוויה חיובים ומרוממת.
בתרגול יוגה ניתן לעשות זאת ע"י חלוקת החוויה לנשימות מתפתחות ולמקד את תשומת הלב רק במה שקורה במחזור נשימה אחד ולא יותר. בדרך זו כמעט כל קושי הופך לבר-התמודדות.
רק דרך הרווחים הקטנים, האיטיים והמתפתחים האלו שינוי עמוק ויסודי מתרחש. כשאנחנו הופכים את התרגול לזמן הנאה, יותר סביר שאנחנו צומחים בצורה עמוקה יותר בחיים הרוחניים שלנו.
אפילו כשאנחנו חשים כאב, כשאנחנו נתקלים בקשיים גדולים, אנחנו יכולים למצוא מקלט בתרגול שלנו. בלתי נמנע הוא שיהיו זמנים בהם ההקדמות היא איטית, שפציעה או מחלה או נסיבות החיים יגבילו את היכולת שלנו לעשות את הפעולות החיצוניות. אבל זה לא מגביל את היכולת שלנו להבין את עומק חיינו הפנימיים.
בכל יום כשאתם עולים על המזרן, קחו החלטה ליהנות רק היכן שאתם נמצאים ברגע זה. קחו גם כמה רגעים להתרכז במחשבה על כמה אנחנו ברי-מזל לתרגל את האמנות המדהימה הזו.
אם אתם עומדים על מזרן יוגה ויש לכם זמן לתרגל אפילו רבע שעה, אתם ברי-מזל. אם יש לכם מורה ליוגה, יש לכם מתנה שלא ניתן לכָּמת וכלי לחיים שנגיש למעט מאוד אנשים. ברוח הכרת התודה הזו, אפשרו לתרגול שלכם להתחיל.
גיל המעבר של האישה.
בסינית, הסימניות המציינות משבר מורכבות מהסימניות סכנה והזדמנות.
גם בעברית , משבר הוא ביטוי לפרוק, אבל בני ישראל ירדו למצרים לשבור שבר, לקבל מזון.
כך גם גיל המעבר. הוא המעבר בין הילדות, הנעורים והצמיחה של האישה הצעירה לבשלות, הבגרות והתבונה של האישה הבוגרת.
לכן, המושג גיל המעבר טוב בעיני, מהמושג משבר גיל הארבעים.
מה קורה בגיל המעבר? השינויים שחלים בפרנמיה קושה, בהיבט הזורם של האורגניזם שלנו משפיעים על האנמיה קושה, ההיבט האנטומי, על המאנס – ההיבט המנטלי והאמוציונלי ובכך גם נפתחת הזדמנות להיבט של התבונה העמוקה הנינמיה קושה להתגלות ולגלות סודות ומפתחות, ועם כך נפתחים ממדים עמוקים של האננדמיה קושה היבט האושר, החסד והחמלה.
ירידת כמות האסטרוגן (הורמון המין הנשי), משפיעה על העצמות ועשויה לגרום להתדלדלות העצם והשרירים, (אנמיה קושה). משפיעה על מערכת חילוף החומרים, מאיטה אותם וגורמת להיווצרות שומן (אם אנחנו לא מתחילות לאכול פחות, איזו באסה), מחלישה את מערכת וויסות חום הגוף (גלי חום), מחלישה את השרירים הטבעתיים וגורמת לתופעות של בריחת שתן, שריר הלב נחלש ואנו מועדות להתקפי לב, אנו נעשות גם פגיעות לסרטן השד והרחם. נשים שואלות את עצמן שאלות קיומיות לגבי יעוד, ותכלית, (מנומיה קושה), ויש גם תופעות של דיכאון שהן צרוף של המאנס והפרנה והסתר פנים של האננדה.
כאשר אנחנו מתרגלות יוגה שהיא תרגול גופני, אנרגטי נפשי ורוחני בכול רגע של התרגול, יש לנו הרבה כלים המאפשרים לנו לפגוש את עצמנו ואת השינויים המתחוללים בנו מתוך עמדה של עוצמה, תבונה ואחריות.
נאמר "ידע הוא כוח", משפט חכם כל כך המזמין אותנו לקנות ידע ובכך להתעצם.
מורות ליוגה ברחבי העולם חוקרות את גיל המעבר העובר עליהן ועל תלמידות שלהן ומגלות הרבה ידע ובכך מאפשרות תהליכי התעצמות של נשים בגיל המעבר.
ברמה הפיזית, מודעות יכולה להפוך כל תרגול למותאם אופן מודע לגיל המעבר.
אנו יכולות לעבוד הרבה על שרירי ריצפת האגן (מולהה בנדהה) ועל הסוגרים האחוריים (אשוויני מודרה) והסוגרים הקדמיים (סהג'ולי מודרה), ולחזק אותם. (תרגולים אלו מתאימים מאוד לשילוב בחיי היום יום, בנהיגה, בישיבה, בנסיעה באוטובוס, בהמתנות בתור).
אנו יכולות לעבוד בתוך היוגה על סיבולת לב ריאה יוגה זורמת דינאמית , ועל חיזוק מסת העצם תוך תרגול התנוחות בהדגשים איזומטריים. אנו יכולות לעבוד על אזור החזה , להגמיש אותו ולחזק אותו, כדי לאפשר זרימה של דם מטהר ומרפא.
אנו יכולות לחזק את מנגנון ויסות חום הגוף באמצעות תנוחות הפוכות. (אני זוכרת שבתחילת גיל המעבר אמצתי באופן אינטואיטיבי עמידת ראש ועמידת כתפיים ממושכות, ורק שנים לאחר מכן קראתי על ההנחה, שתנוחות הפוכות מחזקות את מנגנון ויסות חום הגוף).
נשימות מודעות ומאזנות עוזרות לשמור על איזון הפרנה בגוף ובכך לעזור לפעילות תקינה של המערכות.
התרגולים הפיזיים ותרגולי הנשימה, מטפחים את איכות החיים. אבל זה לא מספיק. מודעות לעולם הפנימי, עבודה על שחרור מהנחות פנימיות מוטעות, מפגש עם הרגשות ועיבוד שלהם, מציאת ייעוד וחיים של זרימה, מאפשרים לתבונה עמוקה לזהור בתוכנו, כידע, כצחוק, כספונטאניות וכהילינג לעצמנו ולזולתנו.
גיל המעבר הוא נקודת מפנה של בחירה, בין להיות צרכנית של קופת חולים מבחינה פיזית ומנטלית או להיות אחת מזקנות השבט האוגרת ידע של הילינג ותבונה של חיים.
כמה טוב להיות בשדה של היוגה, עם כלים פיזיים, מנטאליים, אמוציונאליים ורוחניים.
אנו רוצים שהגונות (כל ההיבטים של החומר) יתפקדו כראוי ושהצ'יט שאקטי, אנרגיית התודעה תתבסס בצורתה הטבעית ותזהר דרכנו כעצמנו.
ציפי נגב מכשירה מורים ליוגה אינטגרטיבית ומטפלים ביוגה תרפיה
|
חמש מתנות מעולם היוגה
התכוונות, פעילות גופנית מודעת, נשימה מודעת, הרפיה מודעת, הפנמה עמוקה
התכוונות
להתחיל כל פעילות ברגע של שקט, התבוננות בנשימה ובניית התכוונות.
ההתכוונות בונה כיוון ויוצרת ערנות, מחויבות ואחריות אישית.
פעילות גופנית
מגמישה, מחזקת, מרעננת משחררת ומקנה וחוויה של התקרקעות בהווה, כאן ועכשיו.
תנוחה- יציבות נינוחה
חפשו באופן מודע את חוויית ההתמוטטות והרפיון לעומת חוויית הנוקשות המגויסת
שימו לב לתחושות הגופניות ולהרגשה. דמו תפקוד לאורך זמן מכל מצב.
חפשו את הריתמוס שלכם בין שני הקטבים.
חפשו את המרכז של היציבות הנינוחה, העוצמה הגמישה.
מה עוזר לכם להגיע למקום הזה ומה תומך בכם.
עמוד השדרה והגו
עמוד השדרה, הגו והאברים הפנימיים זקוקים כל יום להפעלה בכמה כיוונים.
השתרשות והתארכות- בניית קשר מודע עם כוח הכובד, התארכות וצמיחה כלפי מעלה.
מתוך ההשתרשות וההתארכות יש לפתל את הגו לכל צד, להטות אותו לכל צד, להקשית את בית החזה תוך שמירה על התארכות של המותנית, ולהטות את הגו לפנים.
נשימות
מקנה יציבות נפשית ריכוז ושקט.
תשומת לב לנשימה הטבעית
דרך פשוטה וזמינה:
* שמאפשרת לקחת פסק זמן ולא להגיב באופן אימפולסיבי.
* שמאפשרת לנשימה לווסת את עצמה ובכך לחזור לאיזון.
* שמאפשרת ליצור מרחק מסוים מהזולת ולא להתערבב איתו.
* שמאפשרת להתכנס פנימה ולא להיות מוצף בגירויים מבחוץ
* שמאפשרת לבנות נוכחות שקטה וערה.
* שמאפשרת להרפות מתח ולחץ.
אחרי שלמדנו להתחבר לנשימה הטבעית לחוות איפה מרגישים אותה ולהקשיב למאפיינים שלה:
אם היא רדודה או עמוקה, רצופה או מקוטעת, מזינה או מדולדלת, חמה או קרה וכולי,
אנחנו יכולים להשתמש בדימויים כדי להעמיק את החוויה, למשל, לדמות את תנועת הסרעפת לערסל שמערסל את אברי הבטן ואת הלב והריאות.
אנו יכולים ללמוד להעמיק אותה ולהרחיב אותה ולשחק משחקים שונים שמגבירים את ההזנה, את השחרור ואת האיזון.
בשלב הבא אנו יכולים להשתמש בנשימה באופן אנרגטי ומטפורי ולהזרים אותה כאנרגיה של ריפוי.
למשל, לדמות את הנשימה לאור ולהזרים אותה לאזור כואב.
הרפיה מודרכת והדמיה
מקנות רגיעה, התחברות פנימית, שקט והזדמנות לאינטגרציה
בין הטכניקות להרפיה
1. כווצים ושחרורים של האברים השונים (טוב כשיש מתח רב וקושי לשחרר)
2. סריקה של אברי הגוף והזמנה להרפות
3. דמיון מודרך.
ההרפיה היא גם זמן לתהליכי הפנמה
הפנמה עמוקה
בזמן ההרפיה לשאול שתי שאלות 1. מה אני לוקח איתי 2. מה יכול לתמוך בי בתהליך
לסיום לאפשר שיתוף בקבוצות קטנות
תרגול זה מכה שורש כשהוא מבוצע כראוי, בהתמדה ולאורך זמן (פטנג'לי 14;1)
…
מוגש באהבה על ידי ציפי נגב
מכשירה מורים ליוגה אינטגרטיבית ומטפלים ביוגה תרפיה
ציורים מילוליים של היציבה
פוזה
זנב מזדקר, מתנית נדחסת, סרעפת מוחזקת, נשימה נעתקת, צוואר מתקשח, כתפיים מתגייסות, ראש דעתן, מבט יהיר, דרוך, מתקיף. מערכת עצבים מגורה. לב חרד, מסכה.
התמוטטות
זנב נשמט, בטן נשפכת, מתנית מתרופפת, גו קורס, צוואר נדחס, שכמות עמוסות, ראש רובץ, מבט עמום, כבוי, כבד, פה שמוט.
יוגה
שקיעה והתמסרות אל האדמה, הרפיית מאמץ, התארכות
יציבות נינוחה (הקלות האפשרית של הקיום)
זנב חופן, טבור אסוף, מתנית נפתחת בקשת טבעית, גו מתארך, שכמות מתרככות מטה, צוואר מתרכך בקשת טבעית , ראש קל מיתמר אל האינסוף. לב פתוח, לסת משוחררת, מבט רך פנימה והחוצה- מקבל, מאפשר, מחייך, מזמין, משתף.
בין סהרה לסהסררה
ציפי נגב, מאי 2004
נכתב כתשובה לשאלה, איזו "יוגה" אני מתרגלת.
על המזרון. 1,80X0.60 מ' של פלסטיק תכלת סינטטי. תרגול בוקר. מסע. הזדמנות למפגש בין המקומות המוכרים של הגוף והנפש לבין הבלתי נודע. בתוך התהליך יש לפעמים רגע של חסד בו נקרע צוהר הזמן להיות מרחב. הייתי שם ברגע ההוא, נוכחת כשהדעת לא מוסחת. הייתי והווייתי. זו הייתה אחת מאותן תובנות קטנות המרחיבות את המימדים השונים של החומר, נוגעת בשולי נקטר שמימי נוטף בזרזיף מעודן אל גוף נימוח באדוות של מתיקות מתפשטת בין עצמות, שרירים ועור. הבטן הייתה ריקה, כמעט קוסמוס ומלואו ובית החזה פעם בריתמוס עדין, האם-סו. המצח והלחיים השילו מעליהם שרידים של שואת אבי ומרקמים של פחד- ירושת אימי. הפה שחרר פרסונות וחייך אל נצנוץ בעיניים. הייתי שם בפנים- בחוץ. צופה-הווה- נוכחת.
הנשימה ממשיכה להיפתח עכשיו כשהמילים נובעות. דוק של חמלה, רטט של הכרת תודה וקרקורים של בטן משתחררת (כמעט לבלי הכיל). אני כאן עם הדף ועם המחשבה שאני מדברת אליכם כשתקראו.
מספר ימים אחרי, בעודי יושבת ומודטת, נפתחה הבנה נוספת גם היא נוטפת צוף ועונג. ראיתי בעיני רוחי את פרח הלוטוס של אלף העלים, הכתר, והבנתי שכל הבנה קטנה, כל תובנה פותחת עלה באלף העלים. הראיה נעשית צלולה יותר. והעונג. השתקעות נוספת אל הפנים. ושם בתוך ההווה צפה פתאום, מ"שום מקום" השושנה האדומה של הנסיך הקטן. היחידה, המיוחדת שאין בלתה, המפונקת, היהירה, המשעבדת את האוהב בגחמות וגינונים. ראיתי אותה בודדה ומנוכרת מתחת לפעמון הזכוכית. ראיתי אותה בסירוב מול גן השושנים, שומרת על מה שאנו היוגים קוראים בז'רגון, "האגו".
והבנתי (שימו לב, זה סיפור עם מוסר השכל) שאנו יכולים לבחור להיות שושנה מיוחדת בספור הזוי מהסהרה או להיות עלה בפרח הלוטוס של הסהסררה.
ושוב חיוך ואפילו בטן רוטטת בצחוקים. והמבט קלט מייד את האויבים המסתערים, מזיקים קוטלים, טפילים, גרורות ועשבים שוטים (יצירים של ההכרה מבחוץ ומבפנים), כמעט היו שם לעג והתנשאות, כמעט מערך של חיסולים, כמעט עלה נבל מושך איתו עלים. ושוב חיוך רחב ושוב בחירה ושוב עומקים של הבנות ושוב עלים. יש שם אלף עלים!!!
וכל עלה רוטט, מזמין עלים, נוכחותו מגרה אויבים. אני מנסה להתחבר ל"יודע את השדה", ליודע את העלה, ל"בעל אלף הפנים", לבנות מערכת יחסים, להיות "יודעת", לדעת. ועוד טיפת נקטר, הפעם היא פוגשת פצע לא פתור, יש קושי להכיל את העונג ואת הכאב. דפוס ישן צף, עלוקה מוכרת (אני כמעט בתוך המקרר), ועוד חיוך, השתוקקות, נשימה, וכך…. בין המזרון לבין החיים, בין ההווה לכל העברים והעתידים המזומנים, מרפה להיות עלה של לוטוס בן אלף עלים.
