תרגול אישי – הבאת התרגול אל החיים
התרגול האישי הוא אחד האופנים המשמעותיים ביותר להעמקת תרגול היוגה. הוא הבסיס להכרות אישית ואינטימית עם התכנים שהתרגול מעלה, והמרחב לפיתוח של היצירתיות האישית והגילויים הייחודיים של כל אחד בתרגול. התרגול האישי הופך את היוגה לחיה ונוכחת בנו, וכך גם מאפשר לנו להעביר אותה הלאה, מבפנים.
המעבר אל 'התרגול בבית' הוא מעבר לא פשוט אשר מכניס אותנו לשיח ער נוכח המציאות הנתפסת בעינינו (במאנאס), ועשוי להשאיר אותנו בשיח פנימי מלא טיעונים, וריק מעשייה. במילים הבאות אגע בכמה נושאים הקשורים למרקם התודעתי הנבנה סביב ההגעה אל התרגול.
בין הכרח לכניעה
ייתכן שאנחנו מגדירים עבור עצמנו מהו תרגול אישי באוסף של דעות ורעיונות אשר הובנו אצלנו במשך הזמן:
" חייבים לתרגל לפחות שעתיים", "חייבים לתרגל כל יום", "חייבים לתרגל בבוקר" , "חייבים לתרגל ל קיבה ריקה", וכו'.יתכן שבעקבות כך, אנחנו מתרגלים בחרדה גדולה ובחוסר רצון פנימי, מתוך הכרח, או לחליפין, לא מתרגלים כלל, מאחר ואין אנו יכולים לעמוד בכל הדרישות הללו.
היוגה, וכך גם התרגול האישי, בנוי ממערכת יחסים, והוא נמצא בשיח מתמיד איתנו ועם מצבנו הנוכחי. יתכן שעבור מי שלא תרגל כלל בבית עד כה, פעמיים בשבוע במשך חצי שעה זהו בהחלט תרגול אישי מספק לזמן הזה. יתכן שהזמן המתאים עבורנו לתרגול הוא בשעות הערב, בעקבות אילוצים בחיינו. ייתכן שמתאים לנו לתרגל נשימות ותנוחות בשתי זמנים שונים ביום. הרבה נוסחאות אפשריות לתרגול, לתכניו ולאופיו. חשוב שהתרגול ינבע מתוך קבלה את עצמנו, מתוך התבוננות במערכת היחסים שלנו עם המושג תרגול אישי.
הקשבה
האם התרגול חייב להיות דומה, אחיד, שווה, בכל פעם? האם אנחנו חייבים לתרגל על פי מבנה ידוע מראש? לעיתים מערך קבוע לתרגול יכול להקל את הגישה לתרגול בזמנים בהם אנחנו פחות מונעים לתרגל. ניתן לקבוע יעדים מובנים, שבוע מראש או חודש מראש, לתרגול. במה נרצה להתמקד? כמה פעמים אנו שואפים לתרגל ( באופן מציאותי וקשוב) במשך השבוע? בזמנים אחרים, אפשר לשלב בין היעדים שלנו שקבענו לתרגול לבין מצבנו הקיומי באותו זמן נתון. האם אנחנו זקוקים כעת לפעילות נמרצת? האם אנחנו מעוניינים במשהו מתון יותר, עדין? האם מסקרנות אותנו היום מאוד התנוחות ההפוכות? האם אנחנו זקוקים למשך ארוך יחסית של נשימות והתבוננות בתרגול זה? הקשב למצבנו הנוכחי בשעת התרגול יכול לפתוח מרחב ליצירתיות וגילוי וגם לאפשר תרגול מתוך חמלה כלפי עצמנו.
זמן
הזמן הנעים ביותר לתרגל בו הוא עם השחר, עם ההשכמה. בזמן זה התודעה נקייה ממחשבות, מאירועים. הגוף שקט, מערכת העיכול פנויה, ולרוב, הבית שקט גם. עבור חלקינו זאת אפשרות, ועבור אחרים לא. אפשר לתרגל גם בזמנים אחרים. בשעות הערב, באמצע היום, והעיקר, שעומד לפנינו זמן שהגדרנו אותו כפנוי לתרגול ואנו מפנים את הקשב שלנו לצורך כך. אני מציעה בזמן זה גם לנתק את הטלפון ולדאוג לכך שמישהו אחר מתייחס לילדים. אם יש לנו האפשרות לתרגל בזמן קבוע ביום, הדבר טוב, ומאפשר לנו להיעזר בשגרה זאת בכדי לקבע את התרגול בחיינו, ולתת לזמן זה להעצים אותנו בכל יום. ישנם זמנים שאין באפשרותנו לתרגל בעיתים קבועות ביום. בזמנים כאלו עלינו לפעול בחמלה כלפי התרגול ולאפשר אותו גם אם הוא בזמנים פחות קבועים, ובפרקי זמן קצרים יותר. שוב, גם בעניין הזמן, רצוי לקבוע יעדים מראש, באיזה ימים, מתי, ולמשך כמה זמן אוכל לתרגל השבוע, החודש? הספונטניות היא ברוכה, ולעיתים תרגול הנובע מתוך צורך ספונטני ואפשרות ספונטנית הוא נהדר ומניב הרגשה טובה מאוד. אך תרגול קבוע ומובנה מאפשר לנו להתפתח ולהתקדם על ציר ישר, לאמוד את ההתפתחות שלנו, ולהנכיח את התרגול כחלק מהחיים ולא כמאורע מקרי, אקראי. עם זאת, נהיה בחמלה כלפי זמנים בהם הדבר פחות אפשרי, ונהיה פתוחים וקשובים לאפשרויות התרגול שבכל זאת כן עולות בזמנים אלו.
מרחב מזמין
רובנו נתרגל את התרגול האישי במרחב החיים שלנו, בבית. לרובנו הבית, כולו, מלא ביעודים: מטבח לבשל, מיטה לישון, סלון לארח. אם ננסה להכניס את מקום התרגול אל תוך מרחבים אלו, סביר שנתקל בקשיים, שלעיתים ימנעו מאיתנו את התרגול כלל. מרחבי הבית שבשימוש מלאים באווירה ובהתרחשות הרגילה בהם. לעיתים בכדי לתרגל צריך קודם לסדר, לנקות, לפנות, דבר הגוזל מזמן ומאנרגיית התרגול משאבים רבים, אם בכלל לאחר מכן אנו מתפנים לתרגל. אלו שחולקים את ביתם עם עוד אנשים בוודאי חווים זאת בצורה חזקה יותר: צעצועים של הילדים פזורים על השטיח הנוח לתרגול, בגדים של שאר השותפים לחיים מפוזרים בחדר, רעש המחשב הדולק וכו'. אמנם ההצעה הבאה אינה פשוטה כלל אך אני מציעה לפנות מקום יעודי לתרגול, קבוע בבית, שיהיה מרחב פנוי המיועד אך ורק לצורך כך, לתרגול, להתבוננות, להעמקה, להשקטה. אין זה חייב להיות חדר שלם! מספיק מרחב בגודל מעט יותר ממזרון שבו נשמרים הסדר, הניקיון השקט והפניות, כך שזהו מרחב מזמין בכל שעות היום. מקום שאפשר לגשת אליו ומייד עם הכניסה למרחב יעלו בנו כל הזיכרונות מן התרגולים הקודמים במקום זה. מקום נקי מהתרחשות אחרת, בזמן עבר או עתיד. רק עצם הקיום של מרחב כזה, מכניס אל התרגול אל תוך חיינו. כמובן, אפשר לעצב אותו באופן שיטיב איתנו, אולי שטיח , אולי נר, אולי כריות, מה שיהפוך אותו למזמין, לתרגל.
אפשרויות התרגול
בתוך זמן ומרחב התרגול שבנינו לעצמינו, אנו יכולים לבחור אופני תרגול שונים ומגוונים, שישתכללו ויתפתחו עם ההכרות שלנו את אופיינו כמתרגלים עצמאיים. אפשר לבחור תרגול אשר כולל מעט מכל דבר, בדומה לשיעור יוגה סדיר: הרפיה, נשימות, חימום, ברכות שמש, תנוחות עמידה, תנוחות ישבה, תנוחות הפוכות, הרפיית סיום. אפשר לבחור להתמקד בקבוצה מסוימת של תנוחות או נשימות ולהאריך בה את התרגול. אפשר לתרגל בזוגות, עם חברותא, ולבחון היבטים של עבודה בזוגות ושל הנחייה. אפשר להתחיל את התרגול עם התכוונות פנימית, ולתת לגוף להעלות את רצונותיו תוך כדי התרגול. אפשר לבנות מסגרת תרגול ברורה ובה פרק זמן שבו מתרגלים כל פעם נושא אחר בממוקד. האפשרויות אין סופיות, והן ישתבחו ככל שנכיר ונקשיב לעצמינו יותר.
התכוונות
ברגע שהגענו אל המזרון, נפנה את הקשב אל ליבינו פנימה. אני מציעה בזמן זה לבנות התכוונות, שתלווה אותנו לאורך משך התרגול הנוכחי. אנו יכולים להעלות את ההתכוונות, לשנן אותה מספר פעמים ולנצור אותה בליבנו. במהלך התרגול, אנו יכולים לשוב אל ההתכוונות ולראות איפה אנחנו ביחס אליה? האם התרחקנו ממנה? האם פעלנו ההפך? האם ההתכוונות נותנת לנו כעת אור על התנוחה הנוכחית? האם היא מרעננת את תשומת הלב שלנו? בסוף התרגול נתבונן שוב בהתכוונות הראשונית שהייתה בנו. האם היא עוד מהדהדת בנו? האם שכחנו אותה כליל במהלך התרגול? נשוב אליה גם בהרפייה.
כאן אציע לנהל רישום של תכנית תרגול לכל חודש או לכל שבוע מראש: זמן, משך ותוכן התרגול. כן כדאי לנהל במקביל טבלת מעקב, אחר הזמנים בהם אני מתרגל ומשך הזמן. רישומים אלו יכלו לתת לנו תמונה המשקפת את מערכת היחסים שלנו עם התרגול, ודרכם נוכל להטיב את מערכת היחסים עם התרגול, ועם עצמנו.
נכתב באהבה רבה ע"י דפנה המנדיגר סייעת בקורס להכשרת מורים ליוגה תש"ע
"הבית ליוגה אינטגרטיבית"
עבודת גמר לקורס מורים ליוגה
מגישה: עדי שילה
2009
"תחיה את חייך כאילו אתה עומד למות מחר
ולמד כל דבר כאילו אתה תחיה לנצח"
מהטמה גנדי
תוכן עניינים
עמוד
הקדמה…………………………………………………………………………………….4
מבוא………………………………………………………………………………………5
מהלך העבודה בגן……………………………………………………………………….6
מבנה השיעור…………………………………………………………………………….9
מרחב התרגול – האסנות הנבחרות…………………………………………………..13
שיעור על שכמה……………………………………………………………………….18
יוגה ככלי להעצמה אישית וחברתית…………………………………………………19
סיכום……………………………………………………………………………………21
ביבליוגרפיה……………………………………………………………………………22
הקדמה
עבודת גמר זו חותמת תקופה של לימודי הוראת יוגה במסגרת "הבית ליוגה אינטגרטיבית" בירושלים, בהדרכתה המבורכת של ציפי נגב.
את לימודי ב"בית ליוגה אינטגרטיבית" התחלתי לפני שלוש שנים.
בשנה הראשונה, למדתי יוגה תרפיה בקורס – "יוגה של המעמקים".
בשנה השנייה והשלישית למדתי בקורס מורים ליוגה.
סיום לימודי והשתלבותי בהוראת היוגה, ממלאים את ליבי באננדה.
ממעמקי ליבי, אני מודה על הזכות שהייתה לי להיות תלמידתה של
ציפי נגב האהובה והיקרה מאד.
אני מודה לך ציפי, על שבמשך לימודי, לווית אותי ברגישות רבה,
תמכת בי והקנית לי ידע ויסודות חזקים להמשך דרכי.
"הבית ליוגה אינטגרטיבית" היווה עבורי בית מפרה לצמיחה אישית וליצירה.
עבודה זו הינה פרי ביכורים לעבודתי כמורה, בעולם היוגה.
מבוא
עבודה זו הינה עבודת גמר המסכמת את לימודי הוראת היוגה שהתקיימו ב"בית ליוגה אינטגרטיבית" בהדרכתה של ציפי נגב.
עבודה זו מהווה גם סיכום שנת התנסות בהוראה במסגרת לימודי הוראה לתואר ראשון, במסלול לחינוך יצירתי, בסמינר הקיבוצים.
במסגרת לימודי במכללה, התנסיתי במהלך שנת לימודים מלאה בהוראה בגן ילדים, לילדים בגן חובה.
מסגרת גן הילדים וגננת האם היצירתית והפתוחה, אפשרו לי ליישם את לימודי הוראת היוגה בגן. בו זמנית היה עלי לתרגל עקרונות מעולמות תוכן שונים: עולם היוגה ועולם החינוך בגיל הרך.
עבודה זו מתעדת את תהליך ההתפתחות שלי מבחינה אישית ומקצועית בשני העולמות.
מסגרת העבודה בגן הילדים היה שיעור יוגה, פעם בשבוע, לקבוצת ילדים בת 12-17 משתתפים, למשך 30-40 דקות.
שנת העבודה בגן וסיום לימודי היוגה, היו עבורי חוויה משמעותית ומפתחת.
מהלך העבודה בגן
שני המפגשים הראשונים שלי בגן הילדים הוקדשו להקניית כללים להתנהגות בתוך מרחב היוגה, שהוגדר כשטח המחצלת הגדולה, שהבאתי עמי לגן.
בבסיס הפעילות עמדה העבודה החינוכית המקפידה ליצור יסודות מובנים להתנהלות הילדים במרחב החדש, שאינו מוכר להם. הוגדרו כללי התנהגות על מנת שהתנהגות הילדים תאפשר פעילות בשיעור היוגה. ילדים בגיל הרך נהנים מחזרתיות וממבנה קבוע המאפשר להם לנבא את הפעילות הצפויה ובכך מעניק להם בטחון עצמי. כללים אלה יצרו ציפיות ברורות אצל הילדים. בביצוע הפעילויות בהתאם לכללים, לקחו הילדים אחריות על התנהגותם. השינון , החזרתיות, והמבנה הקבוע של השיעור תרם לביטחונם העצמי של הילדים שהבינו את המצופה מהם והועצמו ע"י כך. חיזוק התנהגותם החיובית של הילדים אפשר להם ליהנות מהפעילות וליוגה להתרחש.
הכללים העיקריים אותם למדנו, וחזרנו עליהם פעמים רבות בדרכים יצירתיות, היו:
- "ביוגה פועלים – לא מדברים".
- "במרחב האישי שלי – אף אחד לא נוגע בי, אני ממלא את עצמי".
מכיוון שמרחב היוגה היה חדש לילדים, היה עלי להבהיר את דרך ההתנהלות של המתרחש בשיעור יוגה מהבסיס. על כן בחרתי בשני כללים חשובים עליהם חזרנו שוב ושוב בכל מיני דרכים. מכיוון ששמות האסנות הנבחרות הינן שמות של חיות , קרה בכל פעם שביקשתי להיכנס לתנוחת החתול, שכל הילדים יחד היו מיד עושים "מיאו !" והיה נוצר מיד רעש כללי גדול. על כן היה צורך להנחות אותם כל פעם מחדש בכלל החוזר –
"ביוגה פועלים – לא מדברים". היה לי חשוב להנחות אותם בדרך המדגישה את המודעות לתחושות במרחב האסנה. הנחיתי אותם "להיכנס" אל תוך תנוחת החתול בשקט ובהקשבה לתחושות שלהם בגוף. כן גם לנסות להרגיש בגוף כמו 'חתול מתמתח' או 'חתול שמח'. פיתוח המודעות לתחושות בגוף, בשקט ובהקשבה, יחד עם נשימה, בכל רגע מחדש, היוו את הבסיס לדרך עבודתי. למעשה, פיתוח המודעות לתחושות בגוף, בשקט ובהקשבה, יחד עם נשימה, בכל רגע מחדש, מהווים את הרציונאל האישי שלי כמורה ליוגה.
הכלל השני – היה חשוב ביותר להגדרת מרחב הפעולה האישי. מרחב היוגה הכללי שהוגדר כשטח המחצלת שהייתה מונחת על האדמה (מרכז הגן), היה מרחב גדול מאד, ולרוב גדול מידי בשביל הילדים. לעניין זה הנחתה אותי האמרה: "ילד הוא כמו נהר – הוא צריך גדות על מנת לזרום". במפגש רגיל של הגן, כשכל הילדים יושבים על כסאות קטנים, יחד עם הגננת, מוגדר המרחב האישי של כל ילד – מרחב הכסא שלו. הכסא עליו יושב הילד מתפקד כמו הגדות של הנהר. כן גם הכסא מותאם פרופורציונאלית לגודל הילד בגיל שלו, ודבר זה עוזר לילד להצליח להתרכז ולא להתפזר במרחב הכללי. כבר בשיעור הראשון, כשהילדים עלו על המחצלת והחלו להשתולל בפראות ובלי סדר על מרחב המחצלת שהיה עבורם הרבה יותר מידי גדול, ראיתי שיש צורך להגדיר באופן ברור את מרחב הפעולה האישי. כמו כן רציתי מאד שהמפגש החדש הזה עם היוגה עבור הילדים יהיה להם נעים, טוב ומסקרן. היה לי חשוב שהם ירצו להתנסות ולהיות נוכחים בשיעור. כלל לא רציתי 'להכריח' או לכפות על אף ילד את ההשתתפות או הנוכחות בשיעור. היה לי חשוב שהילדים יבואו למפגשם הראשון עם היוגה בשמחה , באהבה ובסקרנות, על כן לשיעור השני הלחנתי את הכלל השני ובאתי לגן עם 'שיר חדש בלב', עם גיטרה ועם התכוונות ללמד אותם לשיר את הכלל וללמוד אותו בדרך של הנאה ושמחה.
רעיון הפיכת כלל לשיר מתנגן הוא דרך מוצלחת לקרב את הילד לקיום הכלל עצמו. הלחן היה פשוט, קליט ונעים, והילדים נהנו לשבת במרחב היוגה ולשיר יחד. שרנו את השיר שוב ושוב ואז הוספתי הנחיה למציאת המרחב האישי בעזרת הנשימה בתוך מרחב הגוף. ביקשתי מהם לעמוד על המחצלת כשכל אחד מוצא לעצמו מרחב אישי שיהיה לו נוח ונעים לעמוד בתוכו. הילדים הסתדרו במרחב באופן מוצלח למעט שניים שרבו ביניהם על צפיפות. ביקשתי מהם להביט במרחב הכללי ולחפש להם מקום מתאים.
מפאת מספר הילדים הגדול היה עליהם לבחור לעצמם מרחב אישי יחסי בגודלו והמותאם לקיים ולפנות מעט מקום – כל ילד לרעהו. כאשר עמדו הילדים – כל אחד במרחבו האישי, ביקשתי מהם שייקחו שאיפה עמוקה של אויר ויאריכו ויפרשו את זרועותיהם לצדדים ובנשיפה יורידו את הזרועות במרחב, ואם לא 'יתקלו' באף ילד אחר – זהו סימן שהם מצאו לעצמם מרחב אישי טוב. הילדים התנסו וחלקם שזרועותיהם נגעו אחד בשני – התרחקו וזזו מעט על מנת לעמוד במרחב אישי נוח. לנושא זה הקדשתי שיעור שלם מתוך מחשבה לבסס את כללי ההתנהגות החדשים על מנת לאפשר לילדים תנאים אופטימאליים לחוויה משמעותית, במפגשם הראשון עם יוגה. השיעור היה מהנה וחשוב, והיה במיוחד נעים שבמשך כל היום שמעתי ילדים שרים או מזמזמים לעצמם את השיר.
מבנה השיעור
במפגש היוגה הראשון, שאלתי את הילדים מה הם יודעים על יוגה, מה שמעו,
האם פגשו, ועוד. הילדים שמחו לשתף אותי בידיעותיהם. מספר ילדים התנסו ביוגה במסגרת חוגים פרטיים. לאחר מכן, סיפרתי להם על משמעותה של היוגה מתוך אמונתי, והזמנתי אותם לצאת עמי למסע מיוחד במרחב היוגה. הילדים נענו בשמחה והתחלנו לשחק…
השיעורים היו בנויים במתכונת קבועה במטרה להקנות בטחון לילדים במרחב הפעולה. כל שיעור נפתח במפגש בו התקיים "שיח יוגה" קצר המתייחס לשלומם של הילדים, להרגשתם ולגילויים אישיים מעניינים אותם רצו לחלוק במעמד זה. לאחר מכן סיפרתי סיפור קצר על האסנה הנבחרת לאותו שיעור כהכנה לתרגול אסנה זו. בתום שלב זה נערך משחק קלפים יצירתי[1] בו שולבה האסנה החדשה עם האסנות הקודמות שלמדנו.
בתום כל מפגש התמסרו הילדים לשוואסנה – תנוחת ההרפיה, שלוותה במוסיקה מרגיעה וצלילי קערות טיבטיות.
משך כל שיעור היה בין שלושים לארבעים דקות.
במהלך השיעור, הילדים היו מרותקים בעשייה, וההרפיה הייתה להם כה נעימה שהם נשארו שכובים על האדמה (המחצלת) בכל שיעור זמן רב יותר.
משחקים
בכל שיעור היה חלק של משחק שמשלב בתוכו אסאנות ופראנהיאמה . הילדים נהנו מאד מחלק זה של השיעור. בתחילה היינו משחקים משחקים שונים, אך במהרה ראיתי שטוב יותר הוא לבחור משחק אחד שיהיה קבוע וישלב בתוכו בכל פעם אסנות אחרות.
המשחק הנבחר היה שילוב של צליל תנועה ואסנה. המשחק התחיל כשהילדים מסתובבים במרחב, בהתאם למוסיקה המתנגנת, והולכים בכל מיני צורות; לדוגמא: הליכה במים, הליכה בבוץ, הליכה על הירח ועוד. ההנחיה היתה שבכל פעם שהמוסיקה נעצרת על הילדים להיעצר ב "Freeze"[2]. הראשון שהיה נעמד בשקט במקום, היה הילד הנבחר למשימה. המשימה היתה להרים קלף אחד, להסתכל בו מבלי להראות לילדים ולבצע את האסנה המופיעה בקלף בפני הילדים. לאחר שהדגים היו כולם מצטרפים ו 'נכנסים' לאסנה.
החלק של המשחק היה עבורי הזדמנות להמון למידה בכל פעם מחדש. ראשית היה עלי להתאים את המוסיקה למתרחש. מפאת הגבלות טכניות, כמו המספר הגדול של הילדים בקבוצה, וכן מעצם העובדה ששיעור היוגה התקיים בשעה שתיים עשרה בצהרים, כאשר חצי מקבוצת הגן הייתה נכנסת לשיעור היוגה משעת חצר, לרוב היה המעבר בין שתי הפעילויות השונות לא פשוט עבור הילדים וגם עבורי. הילדים היו נכנסים למרחב השקט של היוגה מיוזעים, פרועים, לאחר שרצו והשתוללו רבות בחצר. על כן היה לי חשוב, ראשית לרכז את האנרגיה של הילדים, להשקיטה, ואחר כך לקיים את האסנה במרחב הראוי לה. לכך השתמשתי במוסיקה מגוונת אותה התאמתי למתרחש. לעתים היה זהו צליל אחד של הקערה הטיבטית אשר היה מלווה את המעבר אל תוך מרחב היוגה. הילדים היו מהופנטים מהצליל והיו מתארגנים בשקט, כשהם חולצים את נעליהם, ומתיישבים או נשכבים בשקט על המחצלת.
המשחק שילב תנועה עם הנחיה. דבר שילדים מאד אוהבים. בתחילה הילדים היו פועלים במרחב יחד, ולאחר מכן נבחר ילד אחד מבין כולם, וקבל הזדמנות להעצמה. למשימות בחרתי ילדים אשר רציתי לחזק את התנהגותם החיובית בפני הילדים האחרים. בכל סיבוב עמד ילד אחד 'נבחר' שהדגים לבדו, ובעצמו, את האסנה. ההצלחה של הילד באסנה, לפני כל הילדים, תרמה מאד להעצמה האישית והחברתית שלו, לחיזוק ההרגשה החיובית הכללית והביטחון העצמי.
הילדים נהנו מאד מהמשחק – בכל פעם מחדש.
שוואסנה – ההרפייה הסופית
ההרפיה, שוואסנה, היא החלק המסכם של שיעור היוגה. הילדים למדו, שחלק מתשומת הלב שאנו מייחסים לגופינו, היא הבחירה לתת לגוף מנוחה ערה. מרגש היה לראות את הילדים מתמסרים מחדש להרפיה בסוף כל שיעור. בעת ההרפיה, שכבו הילדים במרחב שקט, על מחצלת גדולה. כיביתי את האור והשמעתי מוסיקה שקטה של מנטרות הודיות קסומות ברקע. הם שכבו עשר דקות בשקט מוחלט, נושמים, מרגישים את גופם, בזמן שאני עוברת ביניהם ומעניקה לכל אחד מהם, באופן אישי, צליל – מתנה מהיוגה. הצליל הופק מקערה טיבטית אותה הנחתי על בטניהן הזעירות של הילדים הנרגעים. צליל מיוחד זה היה קסום באזני הילדים, הפנט וריתק את תשומת ליבם. בהישמע צליל הקערה במרחב היוגה, שקט הכול בין רגע. פני הילדים הביעו הבעה של יראת כבוד ואהבה לקסם המיוחד של הצליל העצמתי הנשמע. לכל ילד נתתי צליל אחד כשהקערה מונחת על בטנו ולאחר מכן ליטפתי כל ילד בעדינות במצחו, עם התכוונות ממוקדת שלי, 'לפתוח' את העין השלישית של הילד הרך.
הנחיות להרפיה
נשכב בשקט, נעצום עיניים ונרפה את כל הגוף. ננשום נשימה עמוקה וארוכה – כזו שתגיע לנו עד קצות האצבעות של הרגליים ושל הידיים. נשים לב לתחושות בגופינו, ננשום לחלקים השונים של הגוף ועם כל נשיפה נשחרר כל רגש או תחושה לא נעימה, לתוך האדמה.
לילדים בגיל הזה קשה מאד לעצום עיניים ולהישאר בעיניים עצומות פרק זמן. על כן הייתה זו הזמנה בלבד.
משיעור לשיעור התארכו ההרפיות מעבר לזמן המתוכנן. הילדים נהנו מאד מזמן השקט הזה וביקשו לקבל צליל נוסף במתנה מהיוגה. כמובן שאישרתי כל רצון שכזה והקדשתי לכל ילד את הזמן האישי המלא לצליל שלו.
לעתים שכבו הילדים כרבע שעה בשקט (!), וחיכו לתורם. התנהגות זו ריגשה אותי במיוחד.
במהלך השיעורים חשתי שהילדים נהנו מפעילות האסנות, אך אל ההרפיה התמסרו באופן מוחלט. ברור היה שזה חלק השיעור ממנו הפיקו את המרב.
אינטנסיביות הפעילות המתרחשת בגן במשך יום הלימודים, רמת הרעש וההמולה גורמים אצל הכול – הילדים והצוות החינוכי לאי שקט מוגבר. ההתמסרות המוחלטת של הילדים להרפיה, והנאתם מתחושת הרוגע, הצליל והשקט, מצביעה על הצורך העמוק שלהם ברגיעה ובפסק זמן המאפשר להם התנתקות זמנית מסביבתם האינטנסיבית.
לאור הבחנתי זו, אפשרתי להרפיה להתמשך בהקשבה לצורך הילדים, ככל שהיה צריך, גם אם לעתים היה זה על חשבון זמן תרגול האסנות.
על פי הבנתי האישית, והמקצועית, האסנה באה לשרת את הילד- האדם. האסנה הינה המרחב המכיל את עבודת היוגה. אי לכך, חשוב ביותר להבחין מהו הצורך ברגע – על מנת שתתרחש יוגה. כמורה ליוגה היה לי חשוב לזהות ולענות על צורך הילדים בעת השיעור. למיטב הבנתי, במרחב היוגה אנו פועלים ועובדים בהתאם ליכולות שלנו ברגע. את הרגע אנו מאירים באור המודעות לקיים, ובעזרת התבונה אנו בוחרים את הצעד הבא. בחירתי, לאפשר להרפיה להתרחש ככל הצורך, ובמסגרת הגבולות, באה מהיותי ביוגה ברגע, וכן מהבנתי העמוקה באשר לתפקיד קיום היוגה בחיי, ובחיי הילדים.
מרחב התרגול – האסנות הנבחרות
האסנות הנבחרות אותן לימדתי היו לקוחות מעולם הילדים. כמו כן בחרתי באסנות הפשוטות יותר לביצוע. ההנחיות מלוות בהדגמה אישית שלי.
האסנות הן:
טאדאסנה – תנוחת ההר
"נעמוד כמו הר – עוצמתי ונהדר !"
הנחיות לטאדאסנה
נעמוד בשקט. כפות הרגליים מונחות על האדמה. נרים את אצבעות הרגליים ונפרוש אותן כמו מניפה. נרגיש את האדמה מתחת לכפות הרגליים. משם נצמח למעלה. נשים ידיים על האגן, ניתן לאגן להיכנס מעט פנימה. נשמור על רגליים ישרות. נעלה ונביט בכתפיים. נרגיש איך הן נמשכות למטה לכיוון האדמה. הצוואר שלנו חופשי וארוך – עולה למעלה לכיוון השמים. הראש חופשי ושקט. המבט מופנה לעבר האופק. כפות הידיים נפגשות ובאות אל הלב. הנשימה נפתחת וזורמת דרך כל הגוף – מהאדמה עד השמים.
כל ההנחיות הודגמו על ידי. בתום ההנחיה עברתי בין הילדים ו 'בדקתי' באופן אישי את מידת היציבות שלהם. הילדים נהנו מכך מאד.
תנוחת העץ
לרוב הופיע ה"עץ" לאחר ההתכוונות הגופנית בטאדאסנה מכיוון שלהרגשתי הוא 'נולד' מתוך הטאדאסנה.
הנחיות לתנוחת העץ
נעמוד בשקט כשכפות הרגליים מונחות על האדמה. נרים את אצבעות הרגליים, נפרוש אותן כמו מניפה ונניח אותן שוב על האדמה. נרגיש את האדמה שמתחת לכפות הרגליים. הידיים נפרשות לצדדים, נפתחות כמו פרח, ועם שאיפה עמוקה עולות למעלה ונפגשות מעל הראש. העיניים מסתכלות לפנים אל עבר נקודה רחוקה. עם נשיפה, אנו מרימים רגל אחת באוויר ועומדים כמו עץ גבוה ומלבלב.
תנוחה זו המצריכה שיווי משקל הייתה עבור ילדים רבים מאתגרת במיוחד.
בזמן התנסות הילדים באסנה עברתי ביניהם ובאופן אישי התבוננתי במידת יציבותם.
כתנוחה משלימה לעץ הבאתי את ה 'פרח' שהוא תרגול פראנהימה בו עומדים עם שתי הרגליים על האדמה, פורשים את אצבעות הרגליים על גבי האדמה ומתוכה צומח פרח, אשר מרים שתי זרועותיו בו זמנית , ולוקח שאיפה עמוקה של אויר כשהזרועות מתארכות, נפתחות ועולות אל השמים כמו עלי כותרת, עד שהן נפגשות מעל הראש, ובנשיפה יורדות יחד אל הלב.
בחרתי לבצע את תנוחת הפרח לאחר תנוחת העץ כי להרגשתי, ילדים שמתקשים בשיווי משקל לעיתים עוצרים או מחזיקים את נשימתם בעת ביצוע האסנה על מנת להצליח ולשמור על שיווי המשקל. חשוב להוסיף כי קיימת תחרותיות רבה בין הילדים באשר למי מצליח ומי לא. מתוך כך, הבחנתי לא פעם, בילדים המתאמצים מעבר ליכולתם להצליח באסנה. דבר זה עלול להשפיע על זרימת הפראנה בזמן ביצוע האסנה. על כן, היה חשוב לי לתת לפראנה שוב לזרום, בעזרת תנוחה המשלימה באופן אנרגטי את התהליך.
ויניאסה: עובר-חתול-כלב
ויניאסה זו הינה נעימה ורכה לחימום הגוף. על כן, נעים להתחיל עמה את השיעור.
הנחיות לויניאסה
נניח את הגוף על האדמה, כמו עובר שבתוך בטן אמו. ניקח נשימה עמוקה וארוכה וננסה להרגיש איך העובר מרגיש. ניקח עוד שאיפה וננשוף החוצה כל רגש או הרגשה של אי נוחות. נספור עוד חמש נשימות ונמתח את הזרועות לפנים. כפות הידיים נכנסות לתוך האדמה, אצבעות כפות הרגליים נכנסות גם הן לתוך האדמה ובקלות אנו עולים ל 'חתול'.
יש לנו שלושה חתולים. בואו נזמין אותם להופיע:
הראשון, חתול מתמתח – הבטן שלו נכנסת פנימה והגב שלו מתעגל.
השני, חתול שמח – גבו שוקע פנימה, הבטן שלו אסופה ורואים את החיוך שלו (פה כולם מחייכים). נעבור בין החתולים האלה ונזמין את החתול השלישי.
החתול השלישי- החתול ש 'מזרים' את השמנת ! – חתול דינאמי זה שותה שמנת, כאילו מתוך קערה המונחת בין שתי כפות ידיו) ומזרים אותה בתוכו, בתוך כל הגוף.
לאחר שהזרמנו את השמנת לכל חלקי הגוף, נשכב שוב בשקט בתנוחת העובר. נרפה את הגוף לאדמה. נתבונן בנשימה שלנו. נספור עוד שש נשימות ונעלה ל 'חתול שמח'. כפות הידיים נכנסות לאדמה, אצבעות כפות הרגליים נכנסות גם הן לתוך האדמה. ניקח שאיפה עמוקה, ובנשיפה נרים את הברכיים באוויר ונעלה ל 'כלב מסתכל לאחור' (אדהו מוקהה שוונאסנה). הכלב שלנו מכשכש בזנב – ברך אחת מתכופפת בכל פעם לסירוגין. נספור חמש נשימות בתנוחת הכלב. נרים אחת ישרה באוויר, דוחפת לאחור ונספור ארבע נשימות. נרים את הרגל השנייה ונספור שוב ארבע נשימות.
לסיום ויניאסה זו בחרתי בשתי דרכים שונות:
דרך אחת היא לקפוץ לפנים ולצמוח למעלה כמו פרח, כשהידיים נפתחות בשאיפה עמוקה
ובנשיפה – יורדות חזרה אל הלב.
הדרך השנייה היא ירידה הדרגתית לתנוחת החתול ושוב לתנוחת העובר.
סיום הויניאסה נקבע לפי הרגשתי, בהתאם למצב הריכוז של הילדים ומידת שיתוף הפעולה שלהם.
תנוחת הפרפר Baddha Konasana
הנחיות לתנוחה
נשב, כשכפות רגלינו נוגעות זו בזו. נחזיק את הקרסוליים. ניצור לנו כנפיים וננופף בהם. נעוף הרחק ונעצור לנוח. ננשום שש נשימות עמוקות, נעצום עיניים ונדמיין את עצמינו פרפרים צבעוניים.
נפתח את הזרועות לצדדים ונוסיף לנו עוד זוג כנפיים. הזרועות נפתחות לצדדים, ישרות, עולות ויורדות לסירוגין. כאן אפשר בוריאציות לעוף מהר או לאט לסירוגין.
נעצום עיניים, נעוף הרחק, הרחק ונשוב. ננחת על האדמה ונהפך לצב.
תנוחת הצב Kormasana
כאן תנוחת הצב 'נולדת' מתנוחת הפרפר.
הנחיות לתנוחה
נפתח את מפגש כפות רגלינו מעט ונשחיל את הזרועות שלנו מתחת לברכיים. נניח את האמות ואת כפות הידיים על האדמה. הזרועות מתארכות על האדמה ובית החזה שלנו מתקרב לאדמה. המבט מופנה כלפי האדמה. הצוואר שלנו מתארך כשקודקוד הראש מתרחק מהגוף. ננשום חמש נשימות ונרגיש את עצמנו כצב.
שתי התנוחות הבאות 'נולדות' מאסנת אדהו-מוקהה שוונאסנה – הכלב שמסתכל לאחור:
תנוחת הצפרדע
בתוך ה'כלב' נעביר את משקל הגוף לכפות הידיים ונכופף את הברכיים. העקבים מתרוממים באוויר והמבט מסתכל לפנים.
תנוחת הצפרדע היא הזדמנות מהנה ביותר לערוך 'מסע' קפיצות צפרדעים ברחבי החדר. התרגול היה מיוחד ומעניין מכיוון שהילדים 'יצאו למסעם' בשקט במרחב. ההנחיה הייתה לחוש את תחושות הגוף ב 'מסע' ולנסות להרגיש מה חשה צפרדע בהיותה היא. הילדים התפזרו במרחב בשקט ובריכוז. היה יפה לראותם חוקרים את התנועה שחוו בעבר פעמים רבות כשחיקו את הצפרדע, בקול ובתנועה, אך הפעם – באופן שקט. ניכר היה כי הילדים נהנו מהתנסות חדשה זו.
תנוחת היונה RajKapotanAsana
בתוך ה 'כלב' נעביר את משקל הגוף לכפות הידיים ונכופף את ברך ימין, נביא אותה לפנים ונניח אותה על האדמה בין הידיים. בית החזה נפתח, המבט מתרומם ונפתח לפנים. נביא את תשומת הלב אל כף הרגל האחורית, נהפוך אותה ונניח אותה על האדמה.
ננשום נשימה עמוקה, ונביא את תשומת הלב שלנו אל חלק הגב התחתון שלנו. נשים לב שהוא נוח ונינוח.
שיעור על שכמה
אחד השיעורים היפים היה השיעור על השכמה. כהכנה לעבודה על השכמות וחגורת הכתפיים גילו הילדים את מיקום השכמות הקטנות שלהם. הייתה המון התרגשות בשיעור הזה. הילדים שמחו לגלות שיש להם שכמות והיו סקרניים למתרחש. הראיתי להם את הדרך לגלות את השכמות שלהם והם התנסו. הנחיתי אותם בדרך שאם יקפלו את הזרוע שלהם מאחורי הגב – תקפוץ מיד החוצה – השכמה. הוספתי שהשכמות שלנו הן כמו כנפיים קטנות היוצאות מגופינו, ואם נחזק אותן ואת חגורת הכתפיים נוכל ל'עוף' רחוק. הילדים התנסו בסקרנות מרגשת ממש, וערכו הכירות ראשונה עם השכמות שלהם. לאחר מכן ביקשתי שכולם 'יוציאו' את השכמות שלהם ויראו לי אותן. הילדים היו גאים בשכמות שלהם. העניין היה ממש מרגש. עברתי ביניהם ו'בדקתי' את השכמות שלהם. לעניין ההעצמה חשוב כאן להוסיף שחשוב תמיד לעבור בין כל הילדים, ולו לרגע קטן, על מנת לתת להם חיזוק אישי אשר יתרום להרגשתם הכללית ולחיזוק הדימויי העצמי שלהם. לאחר שנרגעה ההתרגשות מגילוי 'השכמה שלי' נכנסתי איתם למרחב האסנה, להתנסות ולהרגיש את השכמה. עברנו בין ה'חתולים' עם תשומת לב לשכמה. הילדים נראו סקרניים לגלות מה מתרחש בשכמה שלהם. בשיעורים הבאים שמתי דגש על התחושות בשכמה בעת תרגול הויניאסה עובר-חתול-כלב.
יוגה ככלי להעצמה אישית וחברתית
יונתן וגל, בני ארבע, מתלמידי הגן.
לשניהם קשיים התפתחותיים בתחום השפה והדיבור. בין השניים התפתחה חברות מיוחדת על בסיס הצרכים האינדיווידואליים הדומים שלהם.
יונתן גדל בבית דובר רוסית. הגן, הוא המסגרת היחידה בה נחשף להבעה מילולית בשפה העברית. בנוסף לכך, מתקשה יונתן בהגייה ודיבורו אינו ברור.
ילדי הגן והצוות המקצועי מתקשים להבין את צרכיו.
הוריו של יונתן מהווים עבורו תמיכה חיובית ובסיס בטחון יציב. יונתן אינו מטופל על ידי גורמים מקצועיים מאחר שהוריו סבורים שקשיי הדיבור שלו נובעים מחסך שפתי, אותו ישלים עם הזמן. לדעתם, יונתן הוא ילד בעל יכולות תקינות.
הפער בין גישת ההורים החיובית לבין הגישה הביקורתית של צוות הגן, מבלבל אותו וגורם לו לתסכול רב. חוסר יכולתו להתבטא מילולית ולהבהיר את עצמו לצוות ולילדים, גורם ליונתן להתנהגויות שליליות; חוסר הקשבה להוראות, חוסר קבלת סמכות וגבולות וריבוי מריבות עם הילדים.
לגל קשיים בתחום השפה הנובעים מגורמים רגשיים. גל נוהג לשחק לבדו במשחק מקביל לילדים. הוא איננו מגלה עניין במשחק משותף וגם אינו מגלה צורך לתקשר מילולית עם ילדים בסביבתו.
גל שקט מאד ומופנם, בעל נטיות לחולמנות ולהתכנסות, המסיחות את יכולת הריכוז שלו. התנהגות זו, גורמת לצוות הגן תסכול רב, ומרבים לגעור בו. ההתייחסות של הצוות כלפי הילד גורמות לו לסגירות יתר ומחזקות את חוסר המעורבות שלו.
יונתן וגל, למרות קשייהם, הצליחו למצוא האחד בשני דמות תומכת. הם משחקים יחד במשך כל היום ונותנים האחד לשני מענה חברתי בגן.
לשני הילדים תדמית שלילית בגן. תדמית זו, משפיעה לרעה על הדימוי העצמי ומגבירה את חוסר תחושת המסוגלות שלהם.
עבור יונתן וגל, היווה מרחב היוגה, חוויה מתקנת.
התייחסותי המכילה כלפי שניהם הורידה את רמת החרדה שלהם ואפשרה להם נוכחות נעימה במשך פעילות היוגה.
הפעילות המובנית בשיעור תרמה לביטחונם העצמי. הם למדו להכיר את הכללים ונהנו לפעול על-פיהם.
השקט במרחב היוגה אפשר להם רגיעה ופסק זמן מההתמודדות היומית הקשה עליהם.
הצלחתם בהפעלה הפיסית, גרמה להם הנאה והיוותה פיצוי ותיקון לחוויית המסוגלות שלהם. העבודה במרחב הגוף אפשרה לגל וליונתן מפגש חיובי עם יכולות חדשות להם – יכולות שאינן מילוליות.
שני הילדים נהנו מהאסנה והתמסרו בכל פעם מחדש, באופן מוחלט, להרפיה הסופית. יונתן היה הראשון שבקש לקבל 'צליל נוסף מתנה מהיוגה', בעת ההרפיה. הוא חיכה סבב נוסף שלם של ילדים, כחמישה עשר במספר, על מנת לקבל צליל נוסף כשהוא שוכב ברוגע על האדמה, עוצם עיניים ומתמסר.
גם גל התמסר לשקט שנוצר במרחב היוגה והשתתף באופן פעיל וקשוב למתרחש. ניכר היה כי הוא נהנה ופועל מתוך עניין.
מרחב היוגה, אפשר ליונתן ולגל לפעול באופן חיובי בחברת הילדים. מרחב היוגה, אפשר להם להתבטא בפני ילדי הגן באופנים אחרים מאשר הכירו אותם עד כה.
במרחב היוגה גילו יונתן וגל יכולות חדשות הקיימות בהם. הם נהנו להציגן בפני ילדי הגן. הם הרגישו טובים וחזקים. ההכרה ביכולות אלה על ידי ילדי הגן, העצימה את יונתן וגל באופן רגשי. היא גרמה לדימוי שלהם לעלות ולהרגשה חיובית של ערך עצמי בקבוצת החברות.
בכל יום, כשהייתי מגיעה לגן, היו השניים הראשונים לשאול: "יש יוגה היום ?".
הם חיכו לשיעור בהתרגשות והתמסרו בכל פעם מחדש ליוגה, באופן מוחלט.
כאן, היוותה היוגה כלי להעצמה עבור שני הילדים. עבודת היוגה, חיזקה את כישוריהם החיוביים ותרמה להעלאת הדימוי העצמי ולשיפור תחושת המסוגלות שלהם.
סיכום
פיתוח המודעות לתחושות בגוף, בשקט ובהקשבה, יחד עם נשימה, בכל רגע מחדש, הוא הרציונאל האישי והמקצועי שלי כמורה ליוגה. על כן אלה היוו את הבסיס לדרך עבודתי בגן. ההתנסות בהוראת היוגה בגן לימדה אותי רבות על תפקידה וחשיבותה של קיום היוגה בחיי ובחיי התלמידים אותם אני מלמדת.
אני מוצאת את היוגה ככלי הטוב ביותר לפיתוח מודעות עצמית, להבנה של צרכינו האמיתיים בכל רגע, לשיפור ההרגשה הכללית ולפיתוח אננדה פנימית. ראיתי בכל שיעור את ההשפעה החיובית של היוגה על הילדים ועל המרחב הכללי בגן ונהניתי מכך מאד. הרגשתי שבורכתי בכלי אשר יש בכוחו לתרום באופנים רבים ושונים לילדים ולאנשים כאחד.
חשוב ביותר היה לי להיות ביוגה בעצמי בעת הוראת היוגה. היותי ביוגה ברגעים אלה אפשרה לי להפיק את המרב מן המתרחש כאשר אני קשובה, נוכחת במלואי, בוחרת במודע ונותנת מענה במתרחש על פי הצורך.
היוגה סייעה לי לתרום תרומה משמעותית לילדים ולמרחב הכללי של הגן. הרגשתי כי שיעור היוגה היה חשוב לילדים והם שיתפו פעולה בשמחה ובהנאה ברוב השיעורים. מן הגננת ומצוות הגן קיבלתי חיזוקים רבים ותמיכה רבה בעת השיעור, וניכר היה כי האנרגיה הכללית שמלאה את הגן בעת השיעור הייתה משמעותית וחשובה עבור הכול. לכולם הייתה זו הפסקה מבורכת בתוך ההתרחשות האינטנסיבית היומית.
מקסים היה לראות איך הועצמתי אני, אל מול תהליכי ההעצמה שהתרחשו אצל הילדים במרחב היוגה. היותי ביוגה בעת השיעור סייעה לי ליצור הזדמנויות להעמקת הבנותיי באשר לחינוך משמעותי.
אף על פי שלהרגשתי התנאים של העבודה בגן הילדים, וכן גילם הרך של הילדים מזמין אותם למפגש עם עולם היוגה באופן קל, מעט שטחי ובעקר מהנה, הרגשתי שהשיעור היה עבור הילדים "טעימה" משמעותית.
כולי תקווה, שבהמשך דרכם, חלק מהילדים שאהבו את הטעימות שהבאתי להם, ימשיכו ויעמיקו עם עצמם בדרך היוגה.
ביבליוגרפיה
ישראלי, אסנת (2008), ספרים הוצאה לאור, כתר, י-ם.
ישראלי, אסנת (2008), משחקי תנועה, www.Yoga4Kids.co.il
לוין, ג. (1995). לחנך אחרת. דיונון – אוניברסיטת תל אביב.
לוין, ג. (1995). לומדים בגיל הרך, "אח", סדרת "אורנים".
עדי שילה: טלפון 0528684774 דוא"ל - AdiShakti7@Gmail.com
[1] יוגה לילדים, משחקי תנועה, אסנת ישראלי.
[2] המונח Freeze"" לקוח מעולם התיאטרון . משמעותו היא עצירה במקום. עמידה במקום באופן 'קפוא' ללא קול ותנועה.
לידתה של עלמה
יום שלישי 10.11,אני וליאור יושבים בסלון,
הבטן כבר ענקית ואני מרגישה היום התרגשות מיוחדת וציפייה
מחפשת סימנים מבשרי לידה.
הם מתחילים להופיע,רטיבות,צירונים,וכמו ששיין המיילדת המליצה אני שותה חצי כוס יין והולכת לישון,
לא לבזבז אנרגיה מיותרת.
ומתוך שינה בודקים כל כמה זמן יש ציר
והנה 5 דקות בין ציר לציר והלילה ארוך ולא נוח ואי אפשר באמת לישון.
מרימים טלפון לשיין שמרגיעה אותנו "יש עוד זמן,נדבר בבוקר"
ואנחנו ממשיכים לבדוק זמנים,
כל ציר מבקש תנועה והתייחסות שונה,
לאט הצירים מתרווחים ומתמעטים,מוזר…
בבוקר אני ישר מתקשרת לנורית,אחותי הקטנה, ומתרגשת
"הגיע הזמן,הלידה קרבה,אשמח אם תגיעי במהרה מירושלים הרחוקה"
וכך עובר לו יום שלם וישנה תחושה של אכזבה
מתי באמת תתחיל הלידה? הצירים מתרחקים ואנחנו בבית מעבירים את הזמן
אני מבולבלת,מתרגשת,נחתכת מסכין מטבח
ליאור דואג,מכין ומסדר,נורית כבר מזמן הגיע,נכנסה למטבח ומתחילה לבשל ללא הכרה.
אני נהיית עייפה,מנסה לנוח בין הצירים הלא סדירים,
מרגישה הזויה,לא חושבת על כלום
לא מאמינה שבאמת אנחנו ממש קרובות להיפגש,אני ועלמה.
לקראת ערב שוב הצירים נעשים תכופים
ושיין מגיעה עם כל הציוד,מתבוננת בי ותוהה
איך זה שאני כל כך מחויכת ושמחה,הרי תכף מתחילה לידה!
כנראה שאני לא באמת בשלה ומוכנה…
ליאור ושיין מתחילים להרכיב בחדר השינה את הבריכה
ופתאום אני מרגישה מבוכה,בהלה,התרגשות,פחד מהלא נודע,
כל ההמולה לכבודי? לכבוד מי?
ובבת אחת הצירים מתמעטים ונחלשים והייאוש מסתנן לו למחשבותיי והתשישות…
הלילה קשה,הצירים יותר כואבים,ליאור עוזר לי לקום בכל ציר ולהתנועע לקצבו
שיין מגיעה כל כמה זמן לחדר לבדוק מה קורה והשינה של כולנו טרופה,
מצפים ומצפים ומי לא בא?
ועוד ליל צירים נגמר ומתחיל עוד יום ארוך
אני מתחננת לעלמה,תצאי חמודה,הגיע הזמן וגם לגופי תחינה
מנסה להכיל ולקבל עם חיוך את האכזבה.
שיין מעודדת "הכול תקין,צוואר הרחם יהיה מוכן ורך ללידה בזכות ההמתנה,
הגוף עושה את שלו לפי הקצב המתאים לו"
אבל אני מרגישה קצת "תקועה",יוצאים להליכה לעזור לראש להתקדם לכיוון היציאה
אני,ליאור,נורית ושלושת הכלבים מטיילים בפרדס לימונים ובמטע הרימונים שליד ביתנו
נעצרת כל כמה דקות לעבור עוד ציר בתוך החיבוק של ליאור.
הצירים כואבים ומתישים אבל לא מספקים
אחותי מחזקת אותי,סומכת עלי שאמשיך להיות חזקה,ברורה ומסורה
והיום ארוך מזדחל לו וכולם איתי,תומכים,דואגים לכל צרכי ועם זאת נותנים לי את השקט שלי ואת הלבד כשמתאים לי.
אני אסירת תודה,נותנת לגוף שלי לעשות את העבודה ונחה בין לבין,
אוגרת אנרגיה,לא להתעייף יותר מידי
לשמור על המורל והחיוך
בכל מקרה לבית החולים אני לא מוכנה להגיע
אעשה הכול לשמור על עצמי ועל התהליך המדהים הזה שלי,שלנו,בבית המוגן והבטוח
עם האנשים שרוצים בטובתי באמת.
לקראת ערב שיין בודקת את מצב ה"פתיחה"
אין ממש התקדמות אבל שיין בשלה מעודדת וחיובית
אבל אצלי כבר מתרחשת מלחמת התשה
הייאוש מול התקווה ואולי זו אני בעצם זו שעוצרת את הלידה?
מה עלי לעשות? עוד סיבוב בחוץ ועוד תנוחות,תנועות וענטוזים לכל הכיוונים
כריעה,כפיפה,עמידה,על שש,סיבובים על הכדור,
מנסה להשתמש בכל ציר ולנווט אותו כלפי מטה והמשך תחנונים ותפילה.
הזמן אוזל…
ושיין מסבירה שכרגע שתי אופציות,נסיעה לבית חולים ששם כמובן ישר ל"זירוז"
או פקיעת קרומים ביתית שבדרך כלל שיין מסתייגת ממנה
אבל במקרה שלי זוהי הבחירה הנכונה והמתאימה לי
אני בוחרת בה מבלי לחשוב פעמיים באמונה שלמה.
אני נשכבת על המיטה,לא לפני שאני מוודא שלא יכאב לי
תוך שנייה המים נוזלים והראש כבר ממש נמוך ומבקש לצאת,
אני הולכת לסלון ומתיישבת על הכדור
מרגישה הקלה גדולה מוכנות ושמחה ואושר גדול
סוף,סוף מתחילה הלידה!
שיין מתחילה למלא את הבריכה שכל כך רציתי כבר לטבול בתוכה
ליאור תומך בי בצירים שהולכים ונהיים יותר קשים ויותר כואבים ותכופים
הכול גועש ורועש בתוכי
בקושי מצליחה להרים רגל כדי להיכנס לבריכה
מחכה שיעבור הציר ובעזרת ליאור אני בתוך המים החמימים
הצירים מטלטלים אותי ואני מתנועעת במים,משתוללת
מתיזה לכל עבר
נושמת ומרפה
נלחמת ונכנעת
משתמשת בצירים לדחוף כלפי מטה,החוצה
לקרב את עלמה אלי,לזרועותיי,לשפתיי
ליאור לוחש לי באוזן,נמצא איתי כל הזמן,
תומך ומאפשר לי להתפרק ולהבנות מחדש
נורית מוסיפה מים חמים
וכולנו מקדמים את פני התינוקת הקטנה בדרך שלנו
ואני משחררת הכול,נוהמת בתוך ומחוץ למים
והכאב גדול,משתלט עלי וסוף,סוף אפשר ללחוץ
הראש מתקרב,אני שולחת יד לתוכי ומרגישה אותה,רכה מתקדמת לה
ועוד לחיצה בכל ציר ועוד אחת ועוד…
הראש מאיים לקרוע אותי ואני מבוהלת,שורף!
שיין מרגיעה,אני נושמת לאט ומרפה
עלמה מסתובבת לה לאט והראש בחוץ!
אני כל כך שמחה ומאושרת,תחושת הקלה והתעלות אופפת אותי
הסוף קרב.דמעות עולות בגרוני,תחושת הסיפוק הגדולה בחיי
אני שולחת יד ומרגישה את הראש של עלמה בחוץ,
זו התינוקת שלנו,עוד רגע והיא ממש אתנו.
עוד לחיצה וכולה בזרועותיי,נמשתה מהמים ובוכה
אני מחבקת אותה,מתבוננת בה,בנו.
אין מספיק מילים שיוכלו לתאר את החוויה,הלב שלי מתפוצץ מרוב אהבה
אנחנו יוצאות לאט מהמים.
אני כה אסירת תודה לשיין,לליאור ולנורית וכמובן לעצמי ולעלמה שלנו
על שהחזקנו מעמד שלושה ימים בסבלנות
על שעשינו את הבחירות המתאימות לנו בלב שלם מתוך אמונה ושמחה
על שלא נתנו לייאוש או לחשש להשתלט על התהליך המדהים הזה של הלידה
ונתנו מקום גם לזמן להיות חלק ממנו שהיה חשוב כמו כל גורם אחר
למוכנות שלי,ללידה ולחיים החדשים להתרחש בבית שלנו שהתמלא באור ובברכה.
הבחירה המודעת והנכונה לנו בלידת בית התאפשרה לי בזכות המורות והמדריכות המופלאות
תודה מקרב לב!
למירה ארצי פדן,מורתי בקורס המורות ליוגה נשית ויוגה להריון ולאחר לידה שפתחה בפני את הדרך להבנת הגוף הנשי על תמורותיו,על קבלתי כאישה בתרגול היוגה וביומיום,
על שנתנה לי כלים להתמודד עם כל השינויים והתחושות החדשות בהריון ובלידה שגרמו לתחושת בטחון בי ובתהליך.
בנדיבותה הרבה אפשרה לנו בקורס לחזות בסרט הלידה שלה בבית שעורר בי השראה גדולה ותמכה בי בהחלטה ללדת בבית עם המלצה חמה על שיין.
כמו כן יצרה את ההכרות עם רונה נשר בראון במסגרת קורס יוגה נשית.
לרונה,שלימדה אותי ללמד את עצמי בשיטה ברורה ומודעת לעקוב אחר הפריון שלי,לסמוך על המחזוריות הטבעית ולקחת אחריות על חיי כאישה ועל ההחלטות בחיי,וגם היא המליצה בחום על שיין הנפלאה.
לציפי נגב,מורתי בשנה האחרונה בקורס להכשרת מורים ליוגה אינטגרטיבית,לימדה אותי להתבונן בעצמי ובכל מצב בחכמת חיים,בהבנה והכלה,ללא שיפוט וביקורת מתוך התענגות על כל שלב ויצירת מרחב אורגני ושלם בחיי,
לחיות יוגה ולנשום יוגה.
עלמה נולדה ב-12.11 להורים הטריים והמאושרים אביב וליאור בן דוד.
אביב בן דוד מורה ליוגה באזור הדרום avivbb@gmail.com
