תרגול אישי

שייך לקטרוגיות: מהי יוגה

תרגול אישי – הבאת התרגול אל החיים

התרגול האישי הוא אחד האופנים המשמעותיים ביותר להעמקת תרגול היוגה. הוא הבסיס להכרות אישית ואינטימית עם התכנים שהתרגול מעלה, והמרחב לפיתוח של היצירתיות האישית והגילויים הייחודיים של כל אחד בתרגול. התרגול האישי הופך את היוגה לחיה ונוכחת בנו, וכך גם מאפשר לנו להעביר אותה הלאה, מבפנים.

המעבר אל 'התרגול בבית' הוא מעבר לא פשוט אשר מכניס אותנו לשיח ער נוכח המציאות הנתפסת בעינינו (במאנאס), ועשוי להשאיר אותנו בשיח פנימי מלא טיעונים, וריק מעשייה. במילים הבאות אגע בכמה נושאים הקשורים למרקם התודעתי הנבנה סביב ההגעה אל התרגול.

בין הכרח לכניעה

ייתכן שאנחנו מגדירים עבור עצמנו מהו תרגול אישי באוסף של דעות ורעיונות אשר הובנו אצלנו במשך הזמן:

" חייבים לתרגל לפחות שעתיים", "חייבים לתרגל כל יום", "חייבים לתרגל בבוקר" , "חייבים לתרגל ל קיבה ריקה", וכו'.יתכן שבעקבות כך, אנחנו מתרגלים בחרדה גדולה ובחוסר רצון פנימי, מתוך הכרח, או לחליפין, לא מתרגלים כלל, מאחר ואין אנו יכולים לעמוד בכל הדרישות הללו.

היוגה, וכך גם התרגול האישי, בנוי ממערכת יחסים, והוא נמצא בשיח מתמיד איתנו ועם מצבנו הנוכחי. יתכן שעבור מי שלא תרגל כלל בבית עד כה, פעמיים בשבוע במשך חצי שעה זהו בהחלט תרגול אישי מספק לזמן הזה. יתכן שהזמן המתאים עבורנו לתרגול הוא בשעות הערב, בעקבות אילוצים בחיינו. ייתכן שמתאים לנו לתרגל נשימות ותנוחות בשתי זמנים שונים ביום. הרבה נוסחאות אפשריות לתרגול, לתכניו ולאופיו. חשוב שהתרגול ינבע מתוך קבלה את עצמנו, מתוך התבוננות במערכת היחסים שלנו עם המושג תרגול אישי.

הקשבה

האם התרגול חייב להיות דומה, אחיד, שווה, בכל פעם? האם אנחנו חייבים לתרגל על פי מבנה ידוע מראש? לעיתים מערך קבוע לתרגול יכול להקל את הגישה לתרגול בזמנים בהם אנחנו פחות מונעים לתרגל. ניתן לקבוע יעדים מובנים, שבוע מראש או חודש מראש, לתרגול. במה נרצה להתמקד? כמה פעמים אנו שואפים לתרגל ( באופן מציאותי וקשוב) במשך השבוע? בזמנים אחרים, אפשר לשלב בין היעדים שלנו שקבענו לתרגול לבין מצבנו הקיומי באותו זמן נתון. האם אנחנו זקוקים כעת לפעילות נמרצת? האם אנחנו מעוניינים במשהו מתון יותר, עדין? האם מסקרנות אותנו היום מאוד התנוחות ההפוכות? האם אנחנו זקוקים למשך ארוך יחסית של נשימות והתבוננות בתרגול זה? הקשב למצבנו הנוכחי בשעת התרגול יכול לפתוח מרחב ליצירתיות וגילוי וגם לאפשר תרגול מתוך חמלה כלפי עצמנו.

זמן

הזמן הנעים ביותר לתרגל בו הוא עם השחר, עם ההשכמה. בזמן זה התודעה נקייה ממחשבות, מאירועים. הגוף שקט, מערכת העיכול פנויה, ולרוב, הבית שקט גם. עבור חלקינו זאת אפשרות, ועבור אחרים לא.  אפשר לתרגל גם בזמנים אחרים. בשעות הערב, באמצע היום, והעיקר, שעומד לפנינו זמן שהגדרנו אותו כפנוי לתרגול ואנו מפנים את הקשב שלנו לצורך כך. אני מציעה בזמן זה גם לנתק את הטלפון ולדאוג לכך שמישהו אחר מתייחס לילדים. אם יש לנו האפשרות לתרגל בזמן קבוע ביום, הדבר טוב, ומאפשר לנו להיעזר בשגרה זאת בכדי לקבע את התרגול בחיינו, ולתת לזמן זה להעצים אותנו בכל יום. ישנם זמנים שאין באפשרותנו לתרגל בעיתים קבועות ביום. בזמנים כאלו עלינו לפעול בחמלה כלפי התרגול ולאפשר אותו גם אם הוא בזמנים פחות קבועים, ובפרקי זמן קצרים יותר.  שוב, גם בעניין הזמן, רצוי לקבוע יעדים מראש, באיזה ימים, מתי, ולמשך כמה זמן אוכל לתרגל השבוע, החודש? הספונטניות היא ברוכה, ולעיתים תרגול הנובע מתוך צורך ספונטני ואפשרות ספונטנית הוא נהדר ומניב הרגשה טובה מאוד. אך תרגול קבוע ומובנה מאפשר לנו להתפתח ולהתקדם על ציר ישר, לאמוד את ההתפתחות שלנו, ולהנכיח את התרגול כחלק מהחיים ולא כמאורע מקרי, אקראי. עם זאת, נהיה בחמלה כלפי זמנים בהם הדבר פחות אפשרי, ונהיה פתוחים וקשובים לאפשרויות התרגול שבכל זאת כן עולות בזמנים אלו.

מרחב מזמין

רובנו נתרגל את התרגול האישי במרחב החיים שלנו, בבית. לרובנו הבית, כולו, מלא ביעודים: מטבח לבשל, מיטה לישון, סלון לארח. אם ננסה להכניס את מקום התרגול אל תוך מרחבים אלו, סביר שנתקל בקשיים, שלעיתים ימנעו מאיתנו את התרגול כלל. מרחבי הבית שבשימוש מלאים באווירה ובהתרחשות הרגילה בהם. לעיתים בכדי לתרגל צריך קודם לסדר, לנקות, לפנות, דבר הגוזל מזמן ומאנרגיית התרגול משאבים רבים, אם בכלל לאחר מכן אנו מתפנים לתרגל.  אלו שחולקים את ביתם עם עוד אנשים בוודאי חווים זאת בצורה חזקה יותר: צעצועים של הילדים פזורים על השטיח הנוח לתרגול, בגדים של שאר השותפים לחיים מפוזרים בחדר, רעש המחשב הדולק וכו'. אמנם ההצעה הבאה אינה פשוטה כלל אך אני מציעה לפנות מקום יעודי לתרגול, קבוע בבית, שיהיה מרחב פנוי המיועד אך ורק לצורך כך, לתרגול, להתבוננות, להעמקה, להשקטה. אין זה חייב להיות חדר שלם! מספיק מרחב בגודל מעט יותר ממזרון שבו נשמרים הסדר, הניקיון השקט והפניות, כך שזהו מרחב מזמין בכל שעות היום. מקום שאפשר לגשת אליו ומייד עם הכניסה למרחב יעלו בנו כל הזיכרונות מן התרגולים הקודמים במקום זה. מקום נקי מהתרחשות אחרת, בזמן עבר או עתיד. רק עצם הקיום של מרחב כזה, מכניס אל התרגול אל תוך חיינו. כמובן, אפשר לעצב אותו באופן שיטיב איתנו, אולי שטיח , אולי נר, אולי כריות, מה שיהפוך אותו  למזמין, לתרגל.

אפשרויות התרגול

בתוך זמן ומרחב התרגול שבנינו לעצמינו, אנו יכולים לבחור אופני תרגול שונים ומגוונים, שישתכללו ויתפתחו עם ההכרות שלנו את אופיינו כמתרגלים עצמאיים. אפשר לבחור תרגול אשר כולל מעט מכל דבר, בדומה לשיעור יוגה סדיר: הרפיה, נשימות, חימום, ברכות שמש, תנוחות עמידה, תנוחות ישבה, תנוחות הפוכות, הרפיית סיום. אפשר לבחור להתמקד בקבוצה מסוימת של תנוחות או נשימות ולהאריך בה את התרגול. אפשר לתרגל בזוגות, עם חברותא, ולבחון היבטים של עבודה בזוגות ושל הנחייה. אפשר להתחיל את התרגול עם התכוונות פנימית, ולתת לגוף להעלות את רצונותיו תוך כדי התרגול. אפשר לבנות מסגרת תרגול ברורה ובה פרק זמן שבו מתרגלים כל פעם נושא אחר בממוקד. האפשרויות אין סופיות, והן ישתבחו ככל שנכיר ונקשיב לעצמינו יותר.

התכוונות

ברגע שהגענו אל המזרון, נפנה את הקשב אל ליבינו פנימה. אני מציעה בזמן זה לבנות התכוונות, שתלווה אותנו לאורך משך התרגול הנוכחי. אנו יכולים להעלות את ההתכוונות, לשנן אותה מספר פעמים ולנצור אותה בליבנו. במהלך התרגול, אנו יכולים לשוב אל ההתכוונות ולראות איפה אנחנו ביחס אליה? האם התרחקנו ממנה? האם פעלנו ההפך? האם ההתכוונות נותנת לנו כעת אור על התנוחה הנוכחית? האם היא מרעננת את תשומת הלב שלנו? בסוף התרגול נתבונן שוב בהתכוונות הראשונית שהייתה בנו. האם היא עוד מהדהדת בנו? האם שכחנו אותה כליל במהלך התרגול? נשוב אליה גם בהרפייה.

כאן אציע לנהל רישום של תכנית תרגול לכל חודש או לכל שבוע מראש: זמן, משך ותוכן התרגול. כן כדאי לנהל במקביל טבלת מעקב, אחר הזמנים בהם אני מתרגל ומשך הזמן. רישומים אלו יכלו לתת לנו תמונה המשקפת את מערכת היחסים שלנו עם התרגול, ודרכם נוכל להטיב את מערכת היחסים עם התרגול, ועם עצמנו.

נכתב באהבה רבה ע"י דפנה המנדיגר סייעת בקורס להכשרת מורים ליוגה תש"ע