הגות וחקירה פנימית – ציפי נגב
מנהלת בי"ס ליוגה אינטגרטיבית
מראיינת אילנה פיורסקי
יש נביא בעירו. זו התחושה שמלווה אותי אודות ציפי נגב, לאור היכרותי עמה שהחלה בעת עבודתנו המשותפת בוועד המנהל ונמשכה כאשר העבירה לידי את תפקיד היו"ר, עם תמיכה ועידוד, והפכה לידידות. צפיתי בקלטת וידיאו שבה מצולם ראיון שערכה תלמידתה תליה מיטלמן, במסגרת פרויקט לימודי, והשתמשתי בחלקים ממנו לעריכת הכתבה. נותרתי עם הרגשה כי מי שבא במגע קסם עם ציפי, זוכה לתובנות משלו ושולה פנינים מן המעמקים. מקווה שזה יקרה גם לכם.
ש: מה הוביל ו/או משך אותך ליוגה?
ציפי: הניסוח הנכון צריך להיות, "למרות מה הגעתי ליוגה ולמרות מה התמדתי בה". בנעורי קראתי את הספר "זן ואמנות הקשת" והזדהיתי עמו. אך לא עלה בדעתי אז, שהיקום מזמן לי מתנה- ידע המתאים לי, להיפך: בכיתי ושאלתי למה איני ראויה לידע הזה. מאוחר יותר כשהיוגה נקרתה בדרכי, חצבתי את דרכי אליה מתוך הכאב הגדול של השואה שהייתה גרעין הווייתי מבלי שידעתי זאת. ביוגה ובמדיטציה מצאתי משאבים שפתחו בי שמחה וכוח לרפא את פצעי, ולאט לאט נפרמו מרקמים של אבל וכאב.
ש: ספרי על תגלית דרמטית בחייך (אם הייתה כזו), שבעקבותיה התחלת בתהליך של שינוי כיוון.
ציפי: כשהחלטתי לעזוב את משרד החינוך וההוראה, למרות שהייתי מורה אהובה ולמרות שהייתה לי פנסיה, הסתובבתי למעלה מחצי שנה מתנצלת בפני שופטים דמיוניים מרגישה אשמה ולא ראויה ללמוד דבר. פריצת הדרך הייתה להכיל זאת, הרבה שנים לפני שהייתה המילה הכלה, להיות עם זה לפני ש"הייתי", ולתת אמון בלי שידעתי שאני נותנת אמון. הייתי מובלת על ידי כוח גדול ממני אבל אז חשבתי שאני נגררת. השינוי קרה לאט לאט, ועדיין קורה כל יום, בעיקר שינוי הנרטיב, שינוי הסיפור. איך היה לי האומץ להיות יוצאת דופן איך היה לי הכוח לחיות ולא למות ואיך יש לי מה לתת בלי להיגמר.
ש: מה את עושה כמורה, כדי שהיוגה (שהיא תורה מזרחית) תהיה רלבנטית במערב?
ציפי: היוגה אינה תורה מזרחית למרות שצמחה במזרח. החכמים היוגים התבוננו לתוך עצמם וחזרו עם אמיתות נצחיות החוצות זמן, מקום, דת וגזע. הרי רק למתוח רגל בלי אלימות וחמדנות זו יוגה. רק לעמוד על הידיים וללבות "טפס" (אש) – זו יוגה. רק לומר תודה ולחוות סנטושה (עונג)- זו יוגה. כשאנשים באים לשיעור, עוצמים עיניים ומתבוננים לתוך עצמם – הרי זו יוגה.
ש: את מלמדת אסכולה מסוימת?
ציפי: יוגה היא ידע חי. במשך הדורות נתנו המורים ליוגה ביטוי לחוויה פנימית שלהם. היוגה בנויה על עקרונות מסוימים ויש מסורות שונות שממנה היא צומחת. אני זכיתי ללמוד אצל כמה מורים. היוגה חיה בתוכי ולכן אני קוראת לה "יוגה אינטגרטיבית" – אינטגרציה של הרבה דברים. חשוב לי להכשיר מורים עם הבנה עמוקה של ההיבטים הנפשיים והרוחניים של היוגה. לקיים דיאלוג תמידי בין הידע שבא מבחוץ ובין הידע שנובע מבפנים, לכן בכל שיעור, אני מסיימת בהכרת תודה למורים החיצוניים והפנימיים שמעבירים לנו ידע. לאחרונה התחלתי לקרא ליוגה שאני מלמד "ויצ'ארה יוגה", יוגה קונטמפלטיבית, יוגה של הגות וחקירה פנימית בתוך התרגול.
ש: איך את מעבירה היום בקבוצה, תורה שהייתה נהוגה בעבר להיות מועברת ממורה לתלמיד?
ציפי: יוגה היא מערכת יחסים. אני יוצרת מערכת יחסים אישית עם כל תלמיד בנפרד בכל רגע, ועם הקבוצה כאנרגיה קבוצתית. אני מתבוננת בתלמיד הלהוט ומפנה אותו אל הנשימה ככוח מאזן. רואה את התלמיד המתרשל ומעודדת אותו להתעצם ולקחת מהנשימה אש. המבט שלי, החיוך שלי ההערות שלי הם תמיד אישיים ומופנים לאדם חד פעמי, מסוים וייחודי. אני רואה את הצמיחה שלי בהרחבת יכולת ההכלה שלי את השונה ממני. איך לא ליפול למלכודת עם אלו שקל לי איתם ועם אלו שקשה לי איתם. איך לפתח ראיה שווה של אהדה וחמלה של צחוק והנאה עם כל אחד. זו מתנה מאד גדולה שההוראה נותנת לי. אני מגדירה את עצמי כמלמדת בני אדם באמצעות היוגה ולא מלמדת יוגה. יוגה יכולה להיות דבר ריק כשהיא מנותקת מבני אדם.
ש: מי שמחליט לתרגל, לוקח על עצמו איזושהי התחייבות. היות וזו דרך שיש בה עשייה, האם צריך לתרגל יום- יום?
ציפי: אינני אוהבת את המילה צריך. היא מכניסה דואליות לתוך החיים: או שהופכים להיות קורבנות של הצריך ואז מפתחים גרורות של אשמה; או שנכנסים למאבק ועושים "וי" על הצריך, ואז חוטאים ליוגה. יוגה היא כלי שאפשר לשלב בתוך החיים בכל שלב, היא יכולה ללוות אותנו כמו צחצוח שיניים: היא מצחצחת את חיינו, ואנו קונים בעזרתה איכות חיים. גם אם נתרגל פעם בשבוע למשך שעה, שעה וחצי – נקבל מתנה גדולה. אח"כ אנו יכולים למצוא את עצמנו נושמים ומרפים בפקק תנועה, בתור,במערכת יחסים והנה אנו כבר יותר ויותר ביוגה . אני מעריכה שרובנו התחלנו לתרגל במינון שהסביבה הציעה, וכמו החלילן מהמלין, היוגה קראה לנו יותר ויותר. התרגול משנה את עצמו בתוך החיים. בתקופות מסוימות יש צורך בעבודה פיזית ובחוסן גופני, ובתקופות אחרות בהתבוננות ובתבונה. יוגה אינה מבנה סגור שאתה נעשה מקובע בתוכו, היא אוקיאנוס שמאפשר לך ללמוד, להיפתח ולהתפתח. יוגה היא הזדמנות להעמקה אל תוך עצמנו.
ש: אנשים אומרים: "אני לא יכול לעשות יוגה, אני לא גמיש" האם אפשר לתרגל גם בגיל מבוגר?
ציפי: יוגה אינה מבנה אובייקטיבי שאתה צריך להתאים את עצמך אליו. היא אמצעי שמתאים את עצמו אליך, שעונה על הצרכים שלך.
יוגה היא אומנות התהליך, אומנות הדרך. לדוגמא: אם אתה רוצה ללמוד לשבת לוטוס בגיל 80, כאשר אינך ביוגה, ההכרה "בונה סיפור": "חבל שלא התחלתי מוקדם יותר", "אני לא מספיק גמיש" "אני לא יכול", "אני לא מצליח ". אבל אם אתה "ביוגה" ובגיל 80 מתחיל לעבוד על לוטוס, הגישה שלך היא: "יופי, יש לי הזדמנות, ניתן לי אמצעי נהדר להגמשת המפרקים שלי". יוגה היא הזדמנות למפגשים: גופניים, מנטאליים ואמוציונאליים: פוגשים את התסכול, פוגשים את העונג. יוגה היא גם הזדמנות לטרנספורמציה: אתה לא פוגש רק את הרגל ואת המפרקים. אם תתחיל כל יום להזיז את הרגל, גם בגיל 80 אחרי חודש של תרגול, תגלה שינוי בגוף ובנפש ותרגיש שעשית משהו למען עצמך שלקחת אחריות על חייך. תתחיל במערכת היחסים מרתקת עם מפרקי הירכיים שלך, עם הנשימה שלך, עם אורך הרוח שלך ועם הצפיות שלך, לא תהיה משועמם ולא קורבן. בכל גיל הרפתקאות החיים הן אחרות.
ש: האם יש הפרדה או שילוב בין היותך מורה ליוגה ואדם מן היישוב?
ציפי: כאשר כל יוגי יוכל להיות גם אדם מן הישוב ולקיים מערכות יחסים שוויוניות, יש סיכוי שיהיו פחות מורי שקר וזייפנים. כאשר כל אדם מן הישוב יהיה גם יוגי נתנהל בטוהרה ובנחת וללא אלימות. יש אנשים שהסוואדהרמה (היעוד) שלהם, היא להתנתק מן הישוב ולהתחבר לעולמות עליונים ולהביא ידע, אחרים מצייתים לדהרמה בתוך הישוב. אני כאן. בשבילי משמעות היכולת לקיים מערכת יחסים עם העצמי מתבטאת ביחסי לירקן שלי.
ש: מהו האני מאמין שלך ביוגה?
ציפי: יוגה לא עושים ולא מתרגלים, אלא לומדים להיות שרויים בה.
לא כל מי שנולד עם הרבה אלסטין ומבנה גוף אתלטי, לא כל מי שנולד עם אינטליגנציה גופנית מפותחת או רקד והתעמל בילדותו ויכול לשבת באקה פדה שירשאסנה הוא יוגי.
יוגה היא הזדמנות למפגשים עם היכולת הפיזית ופיתוח הסיבולת והגמישות;מפגשים עם אורך רוח נחישות והתמדה; מפגשים עם גבולות פסיכולוגיים של פחד, עצלות וכאב; מפגשים עם האישיות המתבטלת או היהירה. היוגה היא היכולת שלנו להיות נוכחים בכל הרבדים בהתרחשותם. היכולת הזו היא הרחבה של התודעה ובעקבות כך הגדלת החופש לבחור.
בשבילי היוגה היא המפגשים החוזרים עם הגב שלי והעבודה על המסת הקרמות בהן הוא טעון. בשבילי היוגה היא הדרך הארוכה אותה עשיתי כדי לעמוד על הידיים והוויתור שלי על הקשתות מסוימות שגרמו לי עונג רב ושאינן מתאימות לי עוד. בשבילי היוגה היא דרך לאוטנטיות, לפשטות, ליכולת לאינטימיות בלתי אמצעית, וליכולת להיות נפרדת.
ש: כיו"ר הארגון לשעבר, לאן פני הארגון היום?
ציפי: אני חושבת שכל אדם שלוקח על עצמו את הקארמה יוגה הזאת נותן לארגון צבע ייחודי ופותח את הארגון לאופקים חדשים. הארגון הוא קבוצה ריקה אם אין אנשים המחיים אותו. ואיני יכולה לנבא מה יביאו הדורות הבאים אלא להתפלל שיעמדו על כתפי קודמיהם, יכירו תודה ויפתחו אופקים חדשים. היוגה נכנסת היום להרבה מערכות: בריאות, חינוך, עבודה ועוד. כיוון שהידע הוא אינסופי האופקים הם אין סופיים. היופי של היוגה הוא שהיא מטפחת את הבריא, השלם והמושלם, ובדרך, מרפאה את החולה ואת הפגוע. הארגון הינו מעגל השתייכות, מעגל תמיכה ומעגל שיתוף, ולכל אלו כוח רב. תודה אילנה, שהמשכת אותי ותרמת דברים משלך, ואני יודעת שיחד נתמוך בבאים אחרינו.