לידתה של עלמה
יום שלישי 10.11,אני וליאור יושבים בסלון,
הבטן כבר ענקית ואני מרגישה היום התרגשות מיוחדת וציפייה
מחפשת סימנים מבשרי לידה.
הם מתחילים להופיע,רטיבות,צירונים,וכמו ששיין המיילדת המליצה אני שותה חצי כוס יין והולכת לישון,
לא לבזבז אנרגיה מיותרת.
ומתוך שינה בודקים כל כמה זמן יש ציר
והנה 5 דקות בין ציר לציר והלילה ארוך ולא נוח ואי אפשר באמת לישון.
מרימים טלפון לשיין שמרגיעה אותנו "יש עוד זמן,נדבר בבוקר"
ואנחנו ממשיכים לבדוק זמנים,
כל ציר מבקש תנועה והתייחסות שונה,
לאט הצירים מתרווחים ומתמעטים,מוזר…
בבוקר אני ישר מתקשרת לנורית,אחותי הקטנה, ומתרגשת
"הגיע הזמן,הלידה קרבה,אשמח אם תגיעי במהרה מירושלים הרחוקה"
וכך עובר לו יום שלם וישנה תחושה של אכזבה
מתי באמת תתחיל הלידה? הצירים מתרחקים ואנחנו בבית מעבירים את הזמן
אני מבולבלת,מתרגשת,נחתכת מסכין מטבח
ליאור דואג,מכין ומסדר,נורית כבר מזמן הגיע,נכנסה למטבח ומתחילה לבשל ללא הכרה.
אני נהיית עייפה,מנסה לנוח בין הצירים הלא סדירים,
מרגישה הזויה,לא חושבת על כלום
לא מאמינה שבאמת אנחנו ממש קרובות להיפגש,אני ועלמה.
לקראת ערב שוב הצירים נעשים תכופים
ושיין מגיעה עם כל הציוד,מתבוננת בי ותוהה
איך זה שאני כל כך מחויכת ושמחה,הרי תכף מתחילה לידה!
כנראה שאני לא באמת בשלה ומוכנה…
ליאור ושיין מתחילים להרכיב בחדר השינה את הבריכה
ופתאום אני מרגישה מבוכה,בהלה,התרגשות,פחד מהלא נודע,
כל ההמולה לכבודי? לכבוד מי?
ובבת אחת הצירים מתמעטים ונחלשים והייאוש מסתנן לו למחשבותיי והתשישות…
הלילה קשה,הצירים יותר כואבים,ליאור עוזר לי לקום בכל ציר ולהתנועע לקצבו
שיין מגיעה כל כמה זמן לחדר לבדוק מה קורה והשינה של כולנו טרופה,
מצפים ומצפים ומי לא בא?
ועוד ליל צירים נגמר ומתחיל עוד יום ארוך
אני מתחננת לעלמה,תצאי חמודה,הגיע הזמן וגם לגופי תחינה
מנסה להכיל ולקבל עם חיוך את האכזבה.
שיין מעודדת "הכול תקין,צוואר הרחם יהיה מוכן ורך ללידה בזכות ההמתנה,
הגוף עושה את שלו לפי הקצב המתאים לו"
אבל אני מרגישה קצת "תקועה",יוצאים להליכה לעזור לראש להתקדם לכיוון היציאה
אני,ליאור,נורית ושלושת הכלבים מטיילים בפרדס לימונים ובמטע הרימונים שליד ביתנו
נעצרת כל כמה דקות לעבור עוד ציר בתוך החיבוק של ליאור.
הצירים כואבים ומתישים אבל לא מספקים
אחותי מחזקת אותי,סומכת עלי שאמשיך להיות חזקה,ברורה ומסורה
והיום ארוך מזדחל לו וכולם איתי,תומכים,דואגים לכל צרכי ועם זאת נותנים לי את השקט שלי ואת הלבד כשמתאים לי.
אני אסירת תודה,נותנת לגוף שלי לעשות את העבודה ונחה בין לבין,
אוגרת אנרגיה,לא להתעייף יותר מידי
לשמור על המורל והחיוך
בכל מקרה לבית החולים אני לא מוכנה להגיע
אעשה הכול לשמור על עצמי ועל התהליך המדהים הזה שלי,שלנו,בבית המוגן והבטוח
עם האנשים שרוצים בטובתי באמת.
לקראת ערב שיין בודקת את מצב ה"פתיחה"
אין ממש התקדמות אבל שיין בשלה מעודדת וחיובית
אבל אצלי כבר מתרחשת מלחמת התשה
הייאוש מול התקווה ואולי זו אני בעצם זו שעוצרת את הלידה?
מה עלי לעשות? עוד סיבוב בחוץ ועוד תנוחות,תנועות וענטוזים לכל הכיוונים
כריעה,כפיפה,עמידה,על שש,סיבובים על הכדור,
מנסה להשתמש בכל ציר ולנווט אותו כלפי מטה והמשך תחנונים ותפילה.
הזמן אוזל…
ושיין מסבירה שכרגע שתי אופציות,נסיעה לבית חולים ששם כמובן ישר ל"זירוז"
או פקיעת קרומים ביתית שבדרך כלל שיין מסתייגת ממנה
אבל במקרה שלי זוהי הבחירה הנכונה והמתאימה לי
אני בוחרת בה מבלי לחשוב פעמיים באמונה שלמה.
אני נשכבת על המיטה,לא לפני שאני מוודא שלא יכאב לי
תוך שנייה המים נוזלים והראש כבר ממש נמוך ומבקש לצאת,
אני הולכת לסלון ומתיישבת על הכדור
מרגישה הקלה גדולה מוכנות ושמחה ואושר גדול
סוף,סוף מתחילה הלידה!
שיין מתחילה למלא את הבריכה שכל כך רציתי כבר לטבול בתוכה
ליאור תומך בי בצירים שהולכים ונהיים יותר קשים ויותר כואבים ותכופים
הכול גועש ורועש בתוכי
בקושי מצליחה להרים רגל כדי להיכנס לבריכה
מחכה שיעבור הציר ובעזרת ליאור אני בתוך המים החמימים
הצירים מטלטלים אותי ואני מתנועעת במים,משתוללת
מתיזה לכל עבר
נושמת ומרפה
נלחמת ונכנעת
משתמשת בצירים לדחוף כלפי מטה,החוצה
לקרב את עלמה אלי,לזרועותיי,לשפתיי
ליאור לוחש לי באוזן,נמצא איתי כל הזמן,
תומך ומאפשר לי להתפרק ולהבנות מחדש
נורית מוסיפה מים חמים
וכולנו מקדמים את פני התינוקת הקטנה בדרך שלנו
ואני משחררת הכול,נוהמת בתוך ומחוץ למים
והכאב גדול,משתלט עלי וסוף,סוף אפשר ללחוץ
הראש מתקרב,אני שולחת יד לתוכי ומרגישה אותה,רכה מתקדמת לה
ועוד לחיצה בכל ציר ועוד אחת ועוד…
הראש מאיים לקרוע אותי ואני מבוהלת,שורף!
שיין מרגיעה,אני נושמת לאט ומרפה
עלמה מסתובבת לה לאט והראש בחוץ!
אני כל כך שמחה ומאושרת,תחושת הקלה והתעלות אופפת אותי
הסוף קרב.דמעות עולות בגרוני,תחושת הסיפוק הגדולה בחיי
אני שולחת יד ומרגישה את הראש של עלמה בחוץ,
זו התינוקת שלנו,עוד רגע והיא ממש אתנו.
עוד לחיצה וכולה בזרועותיי,נמשתה מהמים ובוכה
אני מחבקת אותה,מתבוננת בה,בנו.
אין מספיק מילים שיוכלו לתאר את החוויה,הלב שלי מתפוצץ מרוב אהבה
אנחנו יוצאות לאט מהמים.
אני כה אסירת תודה לשיין,לליאור ולנורית וכמובן לעצמי ולעלמה שלנו
על שהחזקנו מעמד שלושה ימים בסבלנות
על שעשינו את הבחירות המתאימות לנו בלב שלם מתוך אמונה ושמחה
על שלא נתנו לייאוש או לחשש להשתלט על התהליך המדהים הזה של הלידה
ונתנו מקום גם לזמן להיות חלק ממנו שהיה חשוב כמו כל גורם אחר
למוכנות שלי,ללידה ולחיים החדשים להתרחש בבית שלנו שהתמלא באור ובברכה.
הבחירה המודעת והנכונה לנו בלידת בית התאפשרה לי בזכות המורות והמדריכות המופלאות
תודה מקרב לב!
למירה ארצי פדן,מורתי בקורס המורות ליוגה נשית ויוגה להריון ולאחר לידה שפתחה בפני את הדרך להבנת הגוף הנשי על תמורותיו,על קבלתי כאישה בתרגול היוגה וביומיום,
על שנתנה לי כלים להתמודד עם כל השינויים והתחושות החדשות בהריון ובלידה שגרמו לתחושת בטחון בי ובתהליך.
בנדיבותה הרבה אפשרה לנו בקורס לחזות בסרט הלידה שלה בבית שעורר בי השראה גדולה ותמכה בי בהחלטה ללדת בבית עם המלצה חמה על שיין.
כמו כן יצרה את ההכרות עם רונה נשר בראון במסגרת קורס יוגה נשית.
לרונה,שלימדה אותי ללמד את עצמי בשיטה ברורה ומודעת לעקוב אחר הפריון שלי,לסמוך על המחזוריות הטבעית ולקחת אחריות על חיי כאישה ועל ההחלטות בחיי,וגם היא המליצה בחום על שיין הנפלאה.
לציפי נגב,מורתי בשנה האחרונה בקורס להכשרת מורים ליוגה אינטגרטיבית,לימדה אותי להתבונן בעצמי ובכל מצב בחכמת חיים,בהבנה והכלה,ללא שיפוט וביקורת מתוך התענגות על כל שלב ויצירת מרחב אורגני ושלם בחיי,
לחיות יוגה ולנשום יוגה.
עלמה נולדה ב-12.11 להורים הטריים והמאושרים אביב וליאור בן דוד.
אביב בן דוד מורה ליוגה באזור הדרום avivbb@gmail.com