יוגה ומסורות הודיות (הינדואיסטיות) אחרות

תיאור קצר של היסטוריה של תרבות הינדואיסטית

מאז ומתמיד הכילה הודו בתוכה אלפי דתות אליליות ומגוון עשיר של כתות. במקביל נתנה הודו לעולם ארבע מסורות רוחניות גדולות:  הינדואיזם, בודהיזם, ג'ייניזם, סיקיזם.

המילה הינדואיזם מתייחסת למסורות רבות שמקורן בתרבות הוודית. תרבות עתיקה בת יותר מ-3500 שנה.

הינדואיזם הוא יותר מאסכולה דתית. זהו אורח חיים שכולל בנוסף לדת, מבנה חברתי. מבנה זה נקרא "מערכת הקאסטות" ומונה 4 קבוצות עיקריות (וורנה): כוהנים (ברהמין), הלוחמים (קשאטריה), סוחרים (וואיישה), איכרים (שודרה). בכל קבוצה (וורנה) הייתה חלוקה לתת קבוצות – קאסטות.  השייכות לקבוצה הגדירה את העיסוק , הנישואים וכל הפרטים האחרים של החיים.

מערכת הקאסטות לא הייתה מקובלת על כולם, לדוגמא גאוטמה – מייסד הבודהיזם היה בין הראשונים שדחו אותה ואחריו היו רבים אחרים. להינדים עצמם מערכת הקאסטות נראית טבעית לחלוטין מכיוון שהיא לדעתם תוצאה ישירה של הקארמה שמביא איתו לעולם כל אדם שנולד.

הנוקשות של מערכת הקאסטות מתאזנת על ידי גמישות רבה וקבלה של זרמים רבים ושונים בתוך ההינדואיזם.

בין הזרמים הרוחניים שהתפתחו בהודו: זרם  חקירה עמוקה  והתבוננות לתוך טבענו – נ'יינה יוגה, יוגה רגשית של שירים והתמסרות לאל פרסונאלי- בהקטי יוגה, יוגה של שירות- קארמה יוגה ועוד.

את ההתפתחות ההיסטורית של הודו וההינדואיזם אפשר לחלק לתקופות:

התקופה הפרה וודית (2500-1800 לפני הספירה)

בהודו העתיקה התקיימה  תרבות מפותחת בעמק האינדוס. מקורותיה והסיבות להיעלמה עדיין לא ברורים. ההשערות הן ששנויים טקטוניים גרמו להתייבשות הנהר וכל התרבות שהייתה לאורכו חרבה.

זו התקופה שלפני כיבוש חצי האי על ידי נוודים הינדו –אירופיים מרוסיה, שקראו לעצמם "ארים" (אנשי אצולה). הדעות חלוקות האם תרבות זו היא מקור התרבות הוודית או שהתרבות הוודית הגיעה עם המהגרים האריים מאסיה התיכונה.

לספרות הוודית ארבעה רבדים

התקופה הוודית (1800-1000 לפני הספירה)

בערך  2000 שנה לפני הספירה, שבטים ראשונים של נוודים הינדו ארופיים, שביתם המקורי היה אי שם ברחבי מרכז רוסיה, החלו לחצות את הרי הינדוקוש שבאירן ולהיכנס לאיזור הנהר הינדוס. גלים מסיביים יותר של מהגרים, הגיעו כמה מאות שנים מאוחר יותר במקביל להיעלמות התרבות המקורית של עמק האינדוס כ-1800 שנה לפני הספירה.

כל מה שידוע לנו על דוברי הסנקריט הפולשים הוא מתוך ה"ריג וודה" שהיא אוסף שירים, המנונות והגיגים מטפיזיים.  המזמורים נותנים לנו מבט קצר על פסיכולוגיה, אמונות ומערך החיים של המתיישבים. מכיוון שכל הידע על התקופה הזו נובע מהטקסטים של ארבעת הוודות, הריג וודה, סמה-וודה, איור-וודה ואתארווה-וודה המאוחרת יותר, תקופה זו נקראת תקופת הוודות, על שם הכתבים.

הפולחן הוודי היה מבוסס על הקרבת קורבנות שמטרתו הייתה לזכות בחסדי האלים. רוב האלים היו זכרים ומיעוט נשי.

הטכסטים הושמעו בטקסים מורכבים של הקרבת קורבנות זהב ובקר, שדרשו השתתפות של כוהנים רבים. הטקסים נמשכו לעיתים ימים רבים ואף שבועות. לא ידוע על מקדשים בתקופה זו . הטקסים חייבו את הכוהנים ועוזריהם להיות ברמת ריכוז גבוהה מאד.

הספרות הוודית נקראת שרוטי- הדבר שנשמע והיא נחשבת להתגלות מטפיזית נצחית שמכילה את כול הידע שנמצא והן בקעו עם הבריאה

הוודות הן ביטוי לחוויות הרוחניות של רישי, החוזים למרות שהן נחשבות נצחיות והגיעו עם הבריאה.

הרישי החוזה באמצעות תובנות רוחנית ואנרגיה מנטלית משתתף בתהליך הקוסמי.

בתפילות בקשו חיים ארוכים, בריאות וחיי יושר. לכוהנים עדיין לא היו מעמד וסמכות, אותם רכשו מאוחר יותר.

מקובל להניח שהמזמורים חוברו במשך כ 700 שנה.

העבודה הרוחנית בתקופה זו כוללת טכניקות שהתפתחו אחר כך ביוגה: ריכוז, תשומת לב, סיגוף, שליטה בנשימה משולבת בשינון המנונות, בזמן פולחן, הרעיון של הקרבה עצמית (מאוחר יותר ביטול האגו) והמפגש עם מציאות גדולה יותר מהאגו הפרטי.

ההמנונות מבטאים חוויות אך אין הגדרה פילוסופית אינטלקטואלית של המושגים.

השפה היא פיוטית חיונית,של אנשים להם ההתנסות המיסטית היא חוויה ממשית וחיה.

בסנסקריט שתי מילים המבטאות את התפילה המדיטטיבית. ברהמן מהשורש ברהי שפירושה להתפשט לגדול  ו-דהי שמשמעו מחשבה אינטנסיבית, חזון מדיטטבי, התבוננות עם השראה.

המדיטציה הוודית מכילה מנטרות (שימש בצלילים) ומלים מקודשות, חזיונות (התרכזות באל מסוים) והשתקעות התודעה ובלב זהו מצב התודעה הגבוה ביותר ממנו באים ההמנונות החווים את המציאות הקוסמית, כמו תהליכי הבריאה וטבעו של האחד שלא נולד והוא הסיבה של כל העולם הנראה.

התקופה הבראהמנית (1000-800 לפני הספירה)

הפולשים ההינדו-ארופיים הגדילו את שטחם מנהר האינדוס לכיוון מערב עד לנהר גנגס שזורם לכיוון גבול צפון מערב של חצי האי. כאשר הם התיישבו וגדל מספרם, המערכת החברתית שלהם עברה שינוי וכתוצאה הופיעה עילית של כוהנים (בראהמינים). המיתולוגיה והתיאולוגיה של המתיישבים עם טקסי הקרבת קורבנות מעוגנת בספרות בראהמנה שעל שמה נקראית התקופה הזו.

ספרות ארנקה-דברי עיון והגות על מהות טקס הפולחן שנועדו לשינון ביער בפי הפורשים מעולם המעשה

תקופת האופנישדות (800-500 לפני הספירה)

לקראת סוף התקופה הוודית קמו אנשים שהמסגרת שנתנה יותר ויותר כוח למעמד הכוהנים העיקה עליהם הם התקוממו נגד הסיאוב והקיפאון של המסגרת הדתית ופרשו ליערות ולהרים. תקופה זו חוללה תמורות במחשבה ובאורחות החיים בהודו והיא באה לידי ביטוי באופנישדות. הרובד הרביעי של התרבות הוודית. החותמות את הוודות.

האופנישדות הן הטקסטים הראשוניים שמתארים את התורה המיסטית של הודו. בטקסטים אנונימיים אלה אנו יכולים לראות את התחלת הטכנולוגיה הפסיכו-רוחנית של הודו. האופנישדות מעבדות את הטכנולוגית הטקסית של הבראהמינים ומציעות לעולם לראשונה מדיטציה כצורה של "הקרבת קורבנות פנימית".

האופנישד הקדום ביותר בריהד ארניקה  היער הגדול. בו הנתיב של המדיטציה עדיין קשור לקרבן.

יש כשלושה עשר אופנישדות עיקריים. צ'אנדוגיה אופנישד המבוסס על המזמורים ששרו בזמן הקרבת הקורבנות, טטריה אופנישד מנדוקיה אופנישד, קאטה אופנישד ועוד.

כתיבת האופנישדות המשיכה בתקופות מאוחרות.

התקופה הרביעית יכולה להיקרא תקופת הכפירה המוקדמת מכיוון שהיו בה סימנים ראשונים של בודהיזם וג'ייניזם. האופנישדות היו ביטוי של כפירה מסוימת בדת הוודית   שהייתה טקסית פולחנית ועמדה סביב הקרבת הקורבן, יותר מאשר מיסטית.

נאסטיקה היה זרם מאוחר יותר שדחה עקרונית את היעילות הטרנסצנדנטית של טקס הקורבן).

תקופת האתוסים (מ-500 לפני הספירה ועד ל-200 לספירה)

ספרות הסמריטי – מה שנזכר

במשך התקופה הזו המחשבה המטאפיזית ואתית של הודו עברה שינוי רב. עליית רמת המורכבות גרמה לויכוחים רבים בין אסכולות שונות בהודו. כאן אנו עדים לתופעה שהיא אחת התכונות החשובות של הינדואיזם – קבלה ופלורליזם. תקופה זו מאופיינת בנטייה בריאה לאינטגרציה של צורות שונות רבות של דרכים רוחניות, מתוכן יצאו שני כיוונים חשובים: פרישות מהעולם מצד אחד וקבלת מחויבויות חברתיות מצד שני. רוח זו מתוארת בצורה טובה ביותר ב אפוס "מהבהרטה" אשר כולל את "בהגוודגיטה" – שמכיל תאור נתיבים שונים יוגה. החלק העיקרי של המהבהרטה נכתב בין 500 לפני הספירה ל-200 לספירה.

אפוס נוסף שנכתב בתקופה זו הוא הראמיאנה.

התקופה הקלאסית (200 -800 לספירה)

סינטזה תרבותית ודתית המתועדת במהבהרטה ממשיכה גם במאות שאחרי הספירה . כתות המתמקדות באלים ווישנו ושיווה מאד תמכו בסינטזה זו. בתקופה זו התפתחו שש אסכולות קלאסיות של מחשבה הינדית ונאבקו ביניהן. בתקופה זו נכתבה "יוגה סוטרה" של פטנג'לי. חיבור העוסק במערכת הפילוסופית הפורמלית של יוגה.

התקופה הטנטרית (800-1500 לספירה)

שנקרה (788-800 לספירה) לראשונה ניסח פילוסופיה של אי-דואליות (אדוויטה וודנטה) בתקופה זו אנו עדים גם לתחילתה של המהפכה הגדולה של הטנטריזם. המסורת של הטנטריזם מציגה חיבור בין רעיונות פילוסופיים גבוהים לבין אמונות ופרקטיקות דתיות נפוצות. טנטריזם רואה את עצמו כבשורה של "זמנים חשוכים" (קלי-יוגה). לקראת הסוף של האלף לספירה טנטריזם התפשט  בהודו כולה ושינה את החיים הרוחניים של הינדים, בודהיסטים וגם ג'ייניסטים.

מצד אחד טנטריזם רק המשיך תהליכים רוחניים שנמשכו כאלף שנה ומצד שני היה בו גם חידוש גאוני. תרומתו לפילוסופיה הייתה קטנה יחסית לתרומתו המשמעותית ביותר לתרגול הרוחני. הטנטריזם הוסיף לסגנון החיים הרוחני משהו שלא היה לגיטימי בתוך ההינדואיזם, הבודהיזם והג'ייניזם. הוא נתן תמיכה פילוסופית לעיקרון האנרגיה הנשית הפסיכו-קוסמית (שאקטי) שקודם הייתה מוכרת רק באמונות מקומיות כהיבט של המציאות.

(אפשר לקרא לתקופה זו גם –התקופה הפוראנית על שם האנציקלופדיה של הפוראנות שנכתבה בתקופה זו.  הפוראנות הן אוסף של סיפורים קדושים, מיתולוגיה, פילוסופיה וידע פולחני. הרבה עבודות מבטאות את השפעת הטנטריזם וחלק מכילים מידע על היוגה בתקופה זו).

תקופת הכתות (1500-1700 לספירה)

הגילוי של עיקרון האנרגיה הנשית שקרה בתקופה הטנטרית קבע מצב חדש בהיסטורית התרבותית של הודו מגמה של נאמנות דתית הייתה שיא של  השאיפות המונותאיסטיות של הכתות הגדולות של נאמני ווישנו ושיווה, לכן היא נקראית תקופת הכתות.

כמו כן ניכנס מימד אמוציונאלי וקשר אישי בלתי אמצעי לאל אישי – בהקטי יוגה.

התקופה המודרנית (מ-1700 לספירה)

התקופה המודרנית המשיכה את המסורת של בהאקטי יוגה, היא התחילה מקריסת אימפריית המוגול בחצי הראשון של המאה ה-18 וקביעת המשטר הבריטי בהודו. מאז אנו עדים להשפעה איטית אך קבועה של התרבות המערבית החילונית על תרבויות דתיות עתיקות בהודו. השפעה זו מובילה ליבוא של ערכים חילוניים אשר באים יחד עם הטכנולוגיה המודרנית.

הרוח ההודית לא מתייחסת לפלישה באופן פאסיבי. בהודו מתרחשת עתה תחיה רוחנית, אשר בין היתר הכניסה את רעיון המיסיונריות בין ההינדים: עוד לפני הופעת הדמות המשמעותית של סוואמי ויווקאננדה בקונפרנציה עולמית של דתות בצ'יקגו בשנת 1893 הייתה קיימת השפעה קבועה  של ידע הינדי, במיוחד יוגה וודנטה, על ארצות אירופה וארה"ב.

יש לציין שניסיון חלוקה לתקופות זה הינו הערכה בלבד והתאריכים שניתנו לא מדוייקים.

בנוסף לחלוקה למסורות דתיות וכרונולוגיה ישנה חלוקה נוספת לכיוונים עיקריים של אסקטיות (טאפאס), עזיבת עולם (סאניאסה) ומיסטיציזם (יוגה) במובן רחב של המושג.

אחרי הודות התאפיינה הפילוסופיה של הודו בארבעה מאפיינים

  1. קארמה- חוק הסיבה והתוצאה המניע את החיים וגורם לגלגולים.
  2. מאיה- האשליה של ראיית המציאות שמקורה באבידיה הבערות והעיוורון.
  3. נירוונה- מוקשה, קייבליה, אננדה, שחרור התודעה מהעיוורון, הגאולה.
  4. טכניקות ותרגולים שמביאים לגאולה- יוגה.

מקורות

  1. מתוך ספרו של ג'ורג' פויירשטיין YOGA THE TECHNOLOGY OF ECSTASY
  2. המבוא למזמורים מתוך הריג ודה הוצאת כרמל
  3. יוגה- מירצ'ה אלידה הוצאת נמרוד
Call Now Buttonלחצו כאן להתקשרות