אי ש ה א ו פ נ י ש ד
מלאים במוחלט הדברים שאנחנו רואים,
מלאים במוחלט הדברים שאיננו רואים,
מתוך המוחלט נובע כל היש:
מתוך המוחלט הכול – אך הוא עדין אותו אחד,
אום . . . שלום- שלום – שלום.
בלב כל הדברים, של כל מה שיש ביקום, שוכן האל הוא לבדו. הוא הנו המציאות. לפיכך, תוך ויתור על הופעות הבל, שמח בו. אל תחמוד עושרם של בני אנוש.
ישמח בחלקו לחיות מאות שנים זה הפועל ללא הצמדות, -זה העובד את עבודתו בשקיקה אך בלא תשוקה, אינו מייחל לפירותיה – הוא, ורק הוא לבדו.
עולמות ישנם ללא שמש, מכוסים בחשכה. אליהם לאחר המוות הולך הנבער, הורג העצמי.
העצמי הוא אחד. ללא תנועה , הוא נע מהר יותר מהמחשבה. החושים אינם שולטים בו, כי תמיד הוא לפניהם. נשאר דומם, הוא משיג את כל הרצים. ללא העצמי , אין חיים.
לנבער העצמי נראה כאילו הוא נע – אך הוא אינו נע. מהנבער הוא רחוק – אך הוא קרוב. הוא בתוך הכל, והוא ללא דבר.
הוא הרואה את כל היצורים בעצמי, ואת העצמי בכל היצורים, אינו שונא אף אחד.
לנפש מוארת, העצמי הוא הכל. לרואה בכל מקום אחדות, איך יוכלו להיות אכזבה או צער?
העצמי הוא בכל מקום. זוהר הוא, ללא גוף, ללא שריד של אי-שלמות, ללא עצם, ללא בשר, טהור, אינו נגוע ברע. הרואה, החושב, האחד שמעל הכל, הקיום העצמי – הוא זה שיסד סדר מושלם בין עצמים וחיים מאז הזמן ללא התחלה.
לחושך נידונים אלו המקדישים עצמם רק לחיים בעולם, ולחשכה עוד יותר גדולה אלו המקדישים עצמם רק למדיטציה.
חיים בעולם בלבד מובילים לתוצאה, מדיטציה בלבד מובילה לתוצאה אחרת. כך שמענו מהחכמים.
אלו המקדישים עצמם גם לחיים בעולם וגם למדיטציה, על ידי החיים בעולם מתגברים על המוות, ועל ידי מדיטציה משיגים אלמוות.
לחושך נידונים אלו המעריצים רק את הגוף, ולחשכה יותר גדולה אלו המעריצים רק את הדעת.
הערצה של הגוף מובילה לתוצאה אחת., הערצה של הדעת מובילה לתוצאה אחרת. כך שמענו מהחכמים.
אלו המעריצים גם את הגוף וגם את הדעת, באמצעות הגוף מתגברים על המוות, ובאמצעות הדעת משיגים אלמוות.(1)
פני האמת מוסתרים על ידי גרם השמים הזהוב, הו שמש. את העוברת ממקום למקום, בסדר שבו אני המסור לאמת יכול להתבונן בתהילתך.(2)
הו הזן , הרואה היחיד, מכוון הכל – הו השמש המאירה, מעיין החיים לכל היצורים – אסוף יחד את קרניך. מי ייתן ואוכל להתבונן דרך חסדך בצורתך המבורכת ביותר: החי השוכן שם – גם אם חי זה אני הוא.
תן לחיי להיטמע עכשיו בחיים של היקום כולו . אפר הוא סופו של גופי. אום…הו דעת, זכור את ברהמן.
הו דעת, זכור את מעשיך בעבר. זכור את ברהמן. זכור את מעשיך בעבר.
הו האל אגני, הובל אותנו למקום הנכון. אתה היודע את כל מעשינו. שמור אותנו מהמשיכה המפתה של החטא. לך אנו מציעים את ברכתנו, פעם ועוד פעם.(3)
**********
1) בסנסקריט הפסוק הזה וחמשת הקודמים לו הם מעורפלים במיוחד. מפרשים הסבירו אותם בצורות שונות .
(2) בפסוק זה, השמש מסמלת את העצמי של ברהמן, כמו שזה בדרך כלל בוודות. גרם השמים הזהוב (THE GOLDEN ORB) , כמו הקרניים והאור בפסוק הבא, הוא מאיה, העולם של התופעות.
(3) הפסוק הזה והקודם לו הם תפילה שמבטאים אותה ברגע המוות.אפילו כיום הם משמשים אצל ההינדואים בטקס הקבורה. הדעת נקראת לזכור את המעשים בעבר כי מעשים אלו ילוו את הנשמה היוצאת לדרך, ויקבעו את הטבע של ההתגשמות הבאה. מכיוון ששריפת הגופה כרוכה באש, זה רק טבעי שהטקס יהיה תחת חסותו של אל האש אגני. קוראים כאן לאל גם לפי טבעו וגם כסמל לברהמן.
תרגום חופשי מהמהדורה באנגלית של VEDANTA PRESS- THE UPANISHDS
בקורס מורים ליוגה אנו מתעמקים בטקסט ומתחברים להוויה שהוא מלמד