תרגלתי האטה יוגה כמה שנים וחיפשתי מסגרת להעשיר את ידיעותיי .
אף התנסיתי באימון זן בודהיזם במסגרת קבוצתית ואף על פי שמאוד התלהבתי התקשיתי מאוד להבין איך ליישם את האימון הלכה למעשה בחיים עצמם,הפער בין האינטלקט המוקסם לבין החיים היה חריף ואף גרם לי לחוש חוסר שביעות רצון הולך ומתמשך וליוותה אותי אפילו אומללות מה.
לאחר היסוסים רבים ורצון לבחור בקורס שיהיה " הדבר האמיתי" בחרתי בקורס להכשרת מורים ליוגה אינטגרטיבית עם ציפי נגב.
חשתי ספק וחשש אבל החל מהשיעור הראשון באורח פלא הספק נשר ופינה עצמו לסקרנות עצומה והכרת תודה.
השפה של ציפי ,עולמה הרוחני והתרבותי כה עשירים שהם מזינים כל הבא במחיצתה ומילים אלו אינן בגדר מליצות.
הדבר שזכור לי מהשיעור הראשון הוא הרעיון שיוגה היא הזמנה.
המורה מציע לתלמיד להתנסות לבחון ולחקור את התנוחה. אין הכרח, אין נוקשות, אין צריך.
היוגה בשירות החיים ולא להפך.
היוגה כשעשוע ,מתובלת בהומור ,יוגה כאתגר, כהצעה.
למילים ולרעיונות הייתה עוצמה מהדהדת ומחלחלת המזינה את הנפש.
כל שיעור טמן בחובו אתגר פיזי לא פשוט ,הנאה לאינטלקט והדבר המשמעותי ביותר היה שבפעם הראשונה התוודעתי, בתיווכה המעמיק של ציפי, לפילוסופיה שהשפיעה במישרין ולעומק על חיי.
חווית הלימוד הניבה השפעה מעשית על התנהלות היומיומית שלי ובראש ובראשונה מול עצמי שכן הפילוסופיה נותנת חוסן וכלים להתמודד עם האתגרים שהחיים מזמנים.
האווירה ששררה בקורס בקרב התלמידים והתלמידות היתה של פתיחות ,פירגון ונועם שממשיכים וימשיכו להדהד.
הלימוד בקורס חסד לעצמי וזכות גדולה.
עד כאן תם ולא נשלם.