המפגש הראשון שלי עם ציפי נגב היה 12 שנה לפני שבחרתי בה להיות המורה שלי.
במסגרת יום פעילות ספורטיבי בתיכון בו למדתי, הצטרפתי אל קבוצה שנסעה לבית קסום במרכז ירושלים לשיעור יוגה.
זה היה בעידן שלפני שפע המרכזים נושאי שמות בסנסקריט בכל פינה בתל אביב, ולא ידענו מה זה יוגה, מי זאת ציפי נגב, או לקראת מה אנחנו הולכים.
ידענו רק שיש למילה הזאת "יוגה" צליל מסקרן, שבא מארץ רחוקה ועתיקה.
אני זוכרת חלל נעים, וילונות לבנים ואת חבר שלי יוני שנרדם לידי והתחיל לנחור 5 דקות אחרי שהתחילה ההרפיה.
שש שנים אחר כך מצאתי את עצמי יושבת על מזרן ישן באולם הודי רחב ידיים ברישיקש, כשמורה קטן קומה מדגים באנגלית משובשת את נשימת האוג'אי. אני לא זוכרת הרבה מההסבר שלו, אבל באותם רגעים הבנתי שמאז אותו מפגש עם האישה הירושלמית שהסבירה על הנשימה שמנגנת בגרון כמו בחליל, האוג'אי הפך להיות חלק בלתי נפרד מחיי, בלי שבכלל כיוונתי לכך או הייתי מודעת לכך.
זאת הייתה המתנה הראשונה שקיבלתי מציפי.
לקחו לי עוד שש שנות חיפושים אחר מורה, עד שהגעתי לבסוף חזרה אל ציפי, והקצוות התחברו בזיכרוני.
ציפי נתנה מענה לצורך שלי לתת מקום דרך היוגה גם לחוויית הנפש, ודיברה בשפה שעזרה לי ליצור אינטגרציה בין הרבדים השונים של התרגול. בדרכה המיוחדת היא מלמדת כיצד ניתן להתחבר באמצעות היוגה למקורות הכוח האישיים ולחוות את העוצמה של הכלה עצמית.
השתתפתי בקורס יוגה תרפיה וכן בקורס המורים ליוגה אינטגרטיבית עם ציפי והיום אני מלמדת יוגה במספר מסגרות ועובדת באופן פרטני בשיטת היוגה תרפיה.
במהלך הזמן ציפי ממשיכה ללוות אותי בדרכי ובתהליכים שאני עוברת, וכן נותנת לי תמיכה וייעוץ בעבודתי עם תלמידים.
באהבה רבה,
רוני ששון