מנדוקיה אופנישד

מנדוקיה אופנישד – אום

הצליל הנצחי

הנו הזרע של כל מה שקיים.

העבר, ההווה, העתיד

הכל אינו אלא התגלות של אום.

וכל מה שמתעלה מעל שלושת ממדי הזמן.

כל זה הנו הפריחה של אום.

כל הבריאה הזאת הנה ברהמן, המוחלט.

גם העצמי הוא ברהמן.

לעצמי טהור זה ארבעה רבעים.

ראשית, מצב הערות,

ההתנסות במציאות המשותפת לכולם.

תשומת הלב מופנית החוצה,

נהנית מהעולם על כל רבגוניותו.

השני הוא חווית העולם הסובייקטיבי,

כמו בחלום.

כאן תשומת הלב שוכנת בפנים

מוזנת על ידי יצירה מעודנת יותר של ההכרה.

השלישי הוא שינה עמוקה.

ההכרה נחה בתוך מודעות מורחבת.

זהו מצב שמעבר לשניות,

ממנו צפים גלי המחשבות.

הוא מקור של הנאה למוארים כמו אוקיאנוס

של שקט ואושר.

הרביעי אומרים החכמים, הוא העצמי הטהור כשלעצמו.

שוכן בלב כל.

הוא אדון הכל,

רואה הכל,

המקור והתכלית של הכל.

אין זו מודעות חיצונית

זו אינה מודעות פנימית,

ואין זן הרחבה של המודעות.

זו אינה ידיעה,

ואין זו אי ידיעה,

זו מודעות כשלעצמה.

היא אינה יכולה להראות או להיות מובנת.

אי אפשר לשים לה גבולות.

היא בלתי מושגת, מעבר למחשבה,

היא בלתי ניתנת להגדרה.

היא נודעת רק דרך היות היא.

היא סוף כל פעולה, שתיקה ללא שינוי.

הטוב הנעלה.

אחד ואין שני.

היא העצמי האמיתי.

אותה מעל הכל יש לדעת.

עצמי טהור זה ואום הם אחד.

הרבעים השונים של העצמי נענים

לאום ולצליליו. א-או-ם.

חווית העולם החיצוני נענית ל-א.

הצליל הראשון.

הוא חונך לפעולה ולהישגים.

כל המתעורר אליו פועל מתוך חופש,

ומצליח.

חווית העולם הפנימי נענית ל-או.

הצליל השני .

הוא חונך לאחדות.

כל המתעורר אליו מחזיק במורשת הידע

ומגיע לאחדות של הריבוי בחיים.

אל כל הנקרה בדרכו הוא מדבר אודות ברהמן.

מצב השינה ללא חלום נענה ל-מ.

הצליל השלישי.

הוא חונך להגבלה ולהתמזגות.

כל הניעור אליו מתמזג בעולם

והוא יכול להגדיר כל דבר.

העצמי הטהור לבדו, זה שאינו מתחלק,

שאינו נתן לתיאור,

הטוב הנעלה.

אחד ואין שני

נענה לשלמות האום.

הניעור אליו נהיה העצמי.

תרגום מאנגלית מתוך מהדורת THE UPANISHADS VEDANTA PRESS