צליל, מראה, מילה, ריח ומחשבה… הכל יכול להפעיל סינפסות ותיקות, גם אם הדברים לא באמת מתרחשים במציאות. למשל האזנה לשיר שמתקשר אצלנו לרגע משמח בחיים יכול לעורר שוב שמחה, או מחשבה על רופא שיניים יעורר פחד. צפייה בסרט יכול לגרום לנו לבכות למרות שלא באמת קרה לנו משהו עצוב.
סינפסות נוצרות על ידי חזרה מתמדת על מעשה, מחשבה ודיבור. בסינפסות יש זיכרון. ככל שהגירוי חוזר על עצמו יותר, כך הקשר הסינפטי מתחזק, עד שדי בגירוי קל כדי להפעיל את הסינפסה. חלק גדול מהסינפסות מופעלות באופן אוטומטי, ללא כל מחשבה מודעת. תינוק שלומד ללכת מתחיל לבנות במוחו סינפסות שקשורות להליכה, הוא עסוק בזה ולא פנוי לדברים אחרים. עם הזמן, הסינפסות מתחזקות וההליכה נהיית אוטומטית. כך גם בפעולות כמו נהיגה ונגינה, שעם התרגול הופכות להרגל.
ההרגלים שלנו רשומים במוח, בקשרים הסינפטיים. אם ההרגל הוא חיובי או שלישי, הוא ישתקף בחיי היומיום דרך התגובות שלנו לעצמנו ולסביבה. עם זאת, יש לנו את היכולת להשתנות ע"י בנייה של סינפסות חדשות.כל אחד יכול לשאול את עצמו: האם ההרגל שלי מיטיב איתי? האם אני מעוניין בו או רוצה לשנות אותו? גם סינפסות חזקות מאוד (כמו במקרים של התמכרויות) נחלשות ומתנוונות בכוחן של מחשבות חדשות. בכל רגע יש לנו הזדמנות להשתנות וליצור קשרים מוחיים המעלים את מידת האושר והבריאות שלנו.
תרגול היוגה הוא הזדמנות להתבונן בהרגלים ובמחשבות שלנו, להיות מודעים אליהם ולשנות אותם. אנו שמים לב שההרגל אומר לנו ללכת בדרך מסוימת אך למעשה יש עוד אפשרויות רבות. אנו נפתחים למרחב של אפשרויות ומגדילים את היכולת לבחור, ולא נשארים 'כלואים' בתוך ההרגל. למשל: אם אנו ניצבים בפני תנוחה חדשה ומאתגרת, יכול להיות שההרגל אומר 'אני בטח לא אצליח', אם נזכור שזה רק קול אחד ושזה לא אנחנו אפשר לשנות את הסיפור: 'מעניין אם אני אצליח…' מתוך סקרנות ומשחק. אנו יכולים לבחור להיעזר באדם אחר או בציוד, או להתאים את התנוחה כך שתהיה מאתגרת אך אפשרית.תוך כדי ביצוע תנוחות, נשימות או מדיטציה אנו 'רותמים' את המחשבה אל הגוף והנשימה וכך מגדילים את היכולת שלנו להיות נוכחים ברגע הזה. וכאשר אנו נוכחים, אנו מלאי חיים ועונג.
בקורס מורים ליוגה ויוגה תרפיה מעמיקים בנושא זה ונוכחים לראות את ההשפעה על החיים…
למידע נוסף על 'החופש לברוא את הסינפסות שלנו' מומלץ להיכנס לאתר סינפסות