באמצעות סנטושה התמלאות באושר עילאי. (פטנג'לי 2-42)
היוגה מבוססת על ערכי מוסר (ימות) ועל אופני התנהלות פנימית (נימות).
הנימה השנייה היא סנטושה.
מטריקה שאקטי כוחן של מילים. המילים שבחיינו. העולם שלנו, בוחר מילים כדי לבטא את עצמו. הבחירה של המילים היוצרת עולם ומשמעות.
אני הוגה הרבה, לאחרונה בסנטושה, הניאמה השנייה. מה שמתורגם בדרך כלל בעברית לשביעות רצון.
שביעות רצון הוא ביטוי טעון. הרצון שבע. הרצון היה רעב ועכשיו הוא שבע. ביטוי זה מתקשר אצלי לסיפוק, היה חסך והוא התמלא ויש שביעות רצון, היה גירוי והוא סופק ויש שביעות רצון. מילים מהשדה הפורנוגראפי (גירוי- סיפוק) ומהשדה של המלחמה והתחרות וההישג – ההצלחה והסיפוק.
נראה לי שגם שביעות הרצון וגם הסיפוק הם סוגים של ווריטי העולים בהכרה. וכמו כל ווריטי אין הם יודעים די. אני שבעת רצון מעמידת ידיים, לרגע של סיפוק, ואז אני משווה עם השכן שכבר עומד בשיווי משקל באמצע החדר והרצון שוב רעב.
אולי סנטושה כשביעות רצון היא אושר עם מסכים של תנודות הכרה (ווריטי) ראייה חלקית, זמנית ומצומצמת של אננדה. הרצון השתוקק וסופק והוא שבע.
שביעות הרצון היא שלב נדבך חשוב כי היא נגישה בכול פעם שהרצון סופק היא מתעוררת.
האם יש המשך?
היוגה מדברת על מצב קיומי של נוכחות מעונגת שהסנטושה היא כנראה חוויה מצומצמת שלה.
חוויה של אושר נחת ועונג (אננדה) חוויה של נוכחות (סמדהי) ושחרור (קייבליה). מילים הטעונות במטענים רוחניים. נחת מלשון מנוחה, ועונג שבת ועינוגים של גן עדן מלים מהשדה הארוטי והרוחני.
כשאני מתרגלת האתה יוגה ובוחרת באתגר גופני או נפשי, אחרי שהרצון שבע מהסיפוק שבהצלחה ובהישג (השדה של היעדים שסופקו השדה שבנוי על שניות), אני מתענגת על המפגשים המרתקים שהאתגר מעלה (התענגות על הרגע על מלאות ההוויה). המפגשים אינם תמיד קלים (העצלות, קוצר הרוח, הלהיטות, הקנאה, הרשימה ארוכה כל-כך באויבים פנימיים). הנחת והחופש אינם נובעים מעצלות, וותרנות, חולשה והימנעות וגם אינם תוצאה של רצון שבע. העונג והנחת הם במרחבים הנפתחים בכול רגע של התמוססויות סמסקרות וקרמות (של משקעים ומטענים) החופש הוא בתובנות המתגלות וביכולת להרפות מאמץ מתוך קבלת הווה. העונג הוא של התודעה (צ'יט) הנוכחת בעת המפגש, מאפשרת, מכילה ומתענגת בעינוגי החופש המתעדן. המבט נעשה רך יותר, הגוף גם הוא מתמסר ומתרכך, התנגדויות מרפות – אך, איזו סנטושה ואיזו הזדמנות לעונג עמוק יותר קיומי יותר.
הילד הפנימי מרגיש שמחה, סיפוק ושביעות הרצון, עם ההישגים והתוצאות. אך זה רק חלק קטן בפאזל של התהליך. התנודות (ווריטי) גואות ושוככות. מרחב העונג מתמוסס אל האינסוף, מרפה מאמץ ואינו נצמד לסיפוק המידי, עמוק ואולי נושק בשולי הקייבליה (החופש והשחרור מתעתועי ההכרה).
בקורס מורים ליוגה ובקורס ליוגה תרפיה אנו לומדים להתנהל מתוך הנאה ובכך מטפחים את המיטביות ומרפאים חולי ומצוקה.
ציפי נגב מכשירה מורים ליוגה אינטגרטיבית ומטפלים ביוגה תרפיה.